איך יושפע הגוש מאיחוד פרץ-לוי? זה מה שחושבים כתבינו הפוליטים

בחירות 2019 - הסיבוב השני: כחודשיים לפני יום הבוחר, אנחנו ממשיכים היום (שני) בפינה "זווית פוליטית", העוסקת בעניינים הפוליטיים הבוערים. בכל שבוע נשאל את כתבינו הפוליטיים - ספי עובדיה ועקיבא נוביק – שאלה על האירוע הפוליטי המרכזי שנמצא על סדר היום. והפעם: האם האיחוד בין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ ומפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס טוב או רע לגוש המרכז-שמאל?

כתבות נוספות בנושא:

"אישה פורצת דרך": עמיר פרץ מצרף את אורלי לוי-אבקסיס לעבודה

ברק על חיבור לוי-אבקסיס עם העבודה: ויתור על החלפת השלטון

פרץ על החבירה ללוי: "מנהיגים צריכים לקבל החלטות אמיצות"

המחשבה שאנשי ימין יצביעו "אמת" בגלל לוי-אבקסיס היא פנטזיה / עקיבא נוביק

האיחוד בין מפלגות העבודה וגשר אמור למלא שתי מטרות: הראשונה, הכנסתה של אורלי לוי-אבקסיס לכנסת והשנייה, הכנסתו של עמיר פרץ לבית הנשיא. כל דבר אחר יהיה בונוס. אלא שטובתם האישית של השניים אינה בהכרח טובת השמאל. הגט שנתן פרץ לשאר המפלגות (ישראל דמוקרטית ומרצ) מגדיל מאוד את הסיכון לקריסת אחת מהשלוש תחת אחוז החסימה. גם ההתפתלות של השניים סביב שאלת הכניסה לממשלת נתניהו לא תורמת להגדלת גוש המרכז-שמאל.

החלטתו של פרץ להעדיף את לוי-אבקסיס על חשבון ברק או הורוביץ נובעת מהמחשבה שהחיבור בין השניים עשוי "להביא קולות מהימין". אך האם מצב כזה אכן אפשרי? הניסיון מלמד שממש לא. פרץ מזוהה, ובצדק, כאיש שמאל מובהק. לוי-אבקסיס מזוהה כחסרת דעה בנושאי ימין-שמאל, אבל היא בוודאות לא מגנט מנדטים – ויעידו על כך הנתונים.

בבחירות שנערכו לפני שלושה חודשים וחצי גשר קיבלה כשני מנדטים – רק חלק מהקולות הגיעו ממצביעי ימין. אם מסתכלים על התוצאות בבית שאן, העיר שמזוהה איתה יותר מכל (אחיה ז'קי לוי הוא ראש העירייה ועל אביה דוד לוי אין צורך להכביר במילים) התמונה ברורה מאוד: בבחירות 2015 הצביעו 51% לליכוד ורק 2.5% לישראל ביתנו, שם הוצבה לוי אבקסיס במקום השני ברשימה. ארבע שנים לאחר מכן הצביעו 55% לליכוד ורק 7.5% לגשר.

המחשבה שאנשי ימין ישימו "אמת" בקלפי, בגלל שלוי אבקסיס קיבלה כמה שריונים ברשימה היא לא יותר מפנטזיה. התרחיש הסביר יותר הוא שמפלגת העבודה תדשדש באזור החד-ספרתי הנמוך.

פרץ מכוון למצביעי כחלון, אם יצליח להעביר אותם אליו - הסיכוי למהפך שלטוני יגדל / ספי עובדיה

אחד האלמנטים החשובים בסיבוב השני של בחירות 2019 הוא המרדף אחר ארבעת המנדטים שהשיגה מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, לפני כשלושה חודשים וחצי. לאחר שכחלון וחברי מפלגתו שוריינו בליכוד, מפלגות רבות מנסות לשים את ידיהן על 152,000 הקולות שבכוחם לשמר את שלטונו של נתניהו או לחלופין להביא למהפך שלטוני.

ניסיון זה הוא גם הסיבה שבגינה רה"מ מכוון לריצה של שתי מפלגות מימין לליכוד. נתניהו יודע שהקולות האלה, שבמידה רבה הם ההגדרה המילונית ל"ימין רך", לא יעברו למפלגת ימין דתית מובהקת עם אלמנטים קיצוניים, אלא ינסו למצוא בית במפלגת ימין מתונה יותר ופחות דתית. לקולות האלה מכוון גם עמיר פרץ, ולכן הוא הימר על לוי-אבקסיס. קולותיו של כחלון נספרו תמיד כחלק מגוש הימין של נתניהו, לכן מעבר, אפילו של חלקם, לאיחוד בין העבודה לגשר עשוי להגדיל דרמטית את הסיכוי למהפך.

תרחיש זה עשוי לקרות רק בהנחה שמרצ וישראל דמוקרטית יעברו את אחוז החסימה. אם זה לא יקרה, עשרות או מאות אלפי קולות יירדו לטימיון. איחוד של הורוביץ, ברק וכמה פורשים פוטנציאלים של מפלגת העבודה יתן מענה סביר לאפשרות זאת. אלא שבמרצ לא מתלהבים ממהלך כזה מחשש להרחקת קולות של מצביעים ערבים (שעדיין לא מחבבים את ברק בלשון המעטה זכר למאורעות אוקטובר 2000) וגם בשל פרשת ג'פרי אפסטין והחשש שריקושטים שלה עוד יעופו סמוך ליום הבחירות.

על כל זה מרחפת גם השאלה הבסיסית בנוגע למהלכיו של ברק במידה שיעבור את אחוז החסימה. מי שהיה ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל לא חוזר למגרש הפוליטי בגיל 77 כדי להציג שאילתות ולהתבשם מחברות בוועדת חוץ וביטחון היוקרתית. לכן, עולה החשש של מצביעי גוש המרכז-שמאל כי הוא עשוי לקחת קולות מהשמאל ולשבת פעם נוספת בממשלת נתניהו.

אם בסופו של דבר לא יהיה איחוד בגוש, ברק עשוי להתמודד עם לחץ גובר לפרוש ככל שהבחירות יתקרבו. רה"מ לשעבר הוא לא אחד שמושפע בקלות מלחצים והוא עשוי לדהור עם הראש בקיר גם אם יתנדנד על אחוז החסימה. במצב כזה על כל קברניטי גוש המרכז-שמאל תרבוץ האחריות לפספוס ההזדמנות שסיפק להם אביגדור ליברמן. לכן, על כתפיהם מוטלת האחריות להסכים על איחוד קטן בין מרצ לישראל דמוקרטית בעשרה הימים שנותרו עד לסגירת הרשימות.

החיבור בין פרץ ללוי אבקסיס: הביקורת מהגוש ושאלת ההצטרפות לממשלה בראשות נתניהו

ביום חמישי הודיע פרץ כי לוי-אבקסיס תרוץ לצידו בבחירות הקרובות. בעקבות המהלך החליט פרץ כי מפלגתו לא תתאחד עם מפלגות נוספות, קרי מרצ בראשות ניצן הורוביץ או ישראל דמוקרטית בראשות אהוד ברק, אלא רק עם אישים, שיצורפו בהמשך. במהלך מסיבת העיתונאים אמר פרץ כי הוא "חש שברגע זה נוצרת ברית של התחדשות ותקווה למדינת ישראל", והוסיף כי מצא את "התשובות הנדרשות לטיפול באותם שסעים מדממים בתוך החברה הישראלית". לוי אבקסיס הוסיפה באותו מעמד כי "כשהגיעה ההצעה של עמיר, שותף לדרך בהרבה מאבקים חברתיים, הרגיש לי שזה אך טבעי להפיל את החומות ולחפש את המאחד והמחבר".

שתי המועמדות הבולטות לאיחוד עם מפלגת העבודה, לפני החלטתו של פרץ לחבור ללוי-אבקסיס, ביקרו את המהלך. ברק אמר כי "הצעד הזה עלול לסגור את הגולל על מפלגת העבודה, שלמעשה מוותרת על החלפת השלטון ופותחת את הדלת לחבירה עם נתניהו". ואילו הורוביץ הוסיף כי "ברגע האמת החליט פרץ לחזור על הטעות של קודמו בתפקיד, ובחר לסרב לחיבור בין מרצ למפלגת העבודה". מנגד, ב"כחול לבן", המפלגה הגדולה בגוש, בירכו על המהלך: "כל חיבור שימנע אובדן של אלפי קולות הוא מבורך - לאחר הבחירות נקרא לליכוד לאחר עידן נתניהו ולעבודה בראשות פרץ ולוי להצטרף לממשלת האחדות שנקים".

פרץ ולוי אבקסיס התייחסו במהלך סוף השבוע לכניסה לממשלתו הבאה של בנימין נתניהו, אם כזאת תקום לאחר הבחירות. פרץ אמר כי מפלגתו "לא תשב עם נתניהו תחת כתב חשדות וכתב אישום". גם שותפתו הצטרפה לדברים ואמרה כי "אי אפשר לשבת עם ראש ממשלה כשיש נגדו כתב אישום". לדבריה, "נתניהו ייאלץ לבלות שעות רבות בבית המשפט, ומדינת ישראל זקוקה לראש ממשלה במשרה מלאה". עם זאת, לוי אבקסיס הדגיש כי איננה "פוסלת את הליכוד - אני חושבת שהמפלגה קצת התבלבלה ואיבדה את דרכה".