דוח שכר המורים: גבוה מהממוצע, פער גדול בין חדשים לוותיקים

דוח הממונה על שכר המורים של משרד האוצר לשנת 2019 התפרסם היום (שלישי), וממנו עולה כי במערכת החינוך מועסקים 135,744 אלף עובדים, וכי הוצאות השכר השנתיות על עובדי הוראה הסתכמו בשנת 2019 ב-23.17 מיליארד שקלים. לצד היותה של המערכת המעסיק הגדול ביותר במגזר הציבורי וכזו האחראית לצמיחתה העתידית של הכלכלה הישראלית, ישנם מספר ליקויים שאיתם מתמודד אגף השכר, וזאת על מנת לשמור על איכות כוח ההוראה.

משנת 2012, מספר המשרות במערכת החינוך גדל בעקביות ב-23 אחוזים ומספר העובדים גדל ב-25 אחוזים, ואילו מספר התלמידים גדל ב-18 אחוזים בלבד. גידול זה נבע בין היתר בעקבות רפורמה להקטנת הכיתות בישראל והגידול הטבעי באוכלוסייה.

כתבות נוספות בחדשות 13 >>

נתניהו משנה אסטרטגיה: מנסה להראות שתפקודו לא נפגע חרף המשפט

בלינקן על ההכרה בריבונות בגולן: "נבחן מחדש אם המצב ישתנה"

החדירה לנבטים: גנב הרכב החשוד הצליח להימלט מבסיס חיל האוויר

עם זאת, גידול בכמות המורים יצר קושי להבטיח רמת הוראה איכותית. במבחן ה-PIAAC, המהווה מדד למיומנויות של מורים בתחומי השפה, המתמטיקה ופתרון בעיות בסביבה טכנולוגית, תוצאות המורים בישראל נמוכות יותר ממקבליו ברוב מדינות העולם. כך למשל, רמת המיומנות המתמטית של עובדי הוראה בישראל נמוכה מהחציון שעומד על 292 ומגיע ל-270 בלבד.

עוד עולה מהנתונים כי השכר הממוצע למשרת הוראה עומד על כ-13,688 אלף שקלים בחודש, גבוה מהשכר הממוצע במשק וגבוה גם בהשוואה לשכר שעתי של מורים במדינות המפותחות. מורה מתמחה ירוויח בממוצע 5,220 שקלים בחודש, מורה בעל תואר ראשון ירוויח 10,669 שקלים בממוצע ומורה בעל תואר שני ירוויח 14,122.

אולם, מהדוח עולה כי הליקוי המרכזי נמצא בפערי השכר בין מורים ותיקים לאלו הצעירים, והוא נחשב מבין הגדולים שבמדינות ה-OECD. כמו כן, הפערים בשכר נובעים בעיקר מהבדלים בוותק וההשכלה של המורים, בעוד שממוצע השכר של העשירון העליון באוכלוסיית המנהלים גדול פי 9.1 מהשכר הממוצע של העשירון התחתון באוכלוסייה זו. זאת ועוד, שכרו של המורה הוותיק ביותר מגיע ליותר מכפליים משכר של מורה מתחיל.

מאז 2017 מגמת הפערים בשכר התהפכה, וצמצום הפערים בישראל מהיר יותר מצמצום הפערים ב-OECD, אך הם עדיין מהגדולים במדינות הOECD. אחד הגורמים המרכזיים לשכר הנמוך של מורים מתחילים הוא היקף המשרה, כאשר רוב המורים הצעירים לא מועסקים במשרה מלאה, וזאת מכיוון שהיקפה תלוי ברמת ההשכלה של המורה. למשל, מנהלי בתי ספר וסגניהם מועסקים בהיקף מלא של 100 אחוזים, ואילו יתר המורים מועסקים באחוזים הנעים בין 25 ומטה ל-95.

כמו כן, ישנו פער גדול בין ימי החופש של המורים לבין שאר העובדים במשק – מורים מקבלים 96 ימי חופש בשנה, בזמן שעובד ממוצע מקבל 21 ימי חופש. במקביל, ישראל היא המדינה היחידה שבה מתקיימים לימודים בימי שישי, בזמן שרוב העובדים במשק הישראלי עובדים חמישה ימים בשבוע. בזמן החופשות ההורים צריכים לטפל בילדיהם, והפער בין ימי החופש מגיע לעלות של עד 11 וחצי מיליארד שקלים בשנה.

במשרד האוצר מקדמים רפורמה לקיצור ימי הלימודים לחמישה בלבד, כמו בשאר מדינות ה-OECD, כך ששבוע הלימודים יותאם לשבוע העבודה של ההורים, ובתמורה לקצר את ימי החופשה, כמו בחופש הגדול או בחופשת הפסח, כך שהעלות להורים לטיפול בילדים תקטן. כך, לטענת משרד האוצר, תעלה הכדאיות של ההורים להשתתף בשוק העבודה, שבוע העבודה של עובדי ההוראה יתייעל, ותוגבר הפעילות הכלכלית במשק.

יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, התייחסה לדוח הממונה על השכר וציינה כי "בניגוד לתמונה שפקידי האוצר מנסים לצייר, המציאות היא של עומס בלתי נסבל במערכת החינוך. כולנו הרגשנו את זה באופן משמעותי במשבר הקורונה. מערכת החינוך בישראל לא מותאמת לצרכי החינוך בעידן המודרני, הצפיפות העצומה בגני הילדים ובכיתות ושעות העבודה הפרונטאליות של המורים בישראל מייצרות מצב קיצוני שלא קיים באף מדינה ב-OECD".

עוד הוסיפה לומר: "למשרד האוצר נוח לדבר על ימי החופשה של המורים והגננות, שאינם גבוהים יחסית לעולם, במקום לדבר על המספר הזעום של ימי החופשה המקובלים בישראל ביחס לעולם ולשכר ההתחלתי הנמוך ממרבית מדינות ה-OECD. אם ממשלת ישראל רוצה להמשיך להתרסק במדדים הבינלאומיים בחינוך שתמשיך להתעסק בימי חופשה, אבל אם רוצים לחולל פה שינוי אמיתי צריכים לבצע שינויים בשלושה תחומים: העלאת שכר, הקטנת מספר התלמידים בכיתה והפחתה במספר השעות הפרונטאליות של כל אנשי החינוך. בדרך אולי גם נזכה בחיזוק מעמדם של עובדי ההוראה בציבור ונפסיק לשמוע התבטאויות שליליות כלפי גננות ומורים מפי בכירים במשרד האוצר כפי ששמענו השנה".