"היום ענן הכאב מעיב פי כמה": טקס הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה: טקס האזכרה הממלכתי לזכרם של חללי פעולות האיבה בהר הרצל שבירושלים מתקיים כעת (שלשי) ללא קהל, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה.

אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, נשא דברים בטקס: "אני עומד כאן לראשונה בהר הרצל כאשר האתר כמעט ריק מאדם. נגיף הקורונה אומנם גרם לריחוק חברתי, אך לא ימנע מאיתנו להעלות את זכר יקירנו".

לעוד כתבות בנושא:

רה"מ בהר הרצל: המדיניות התקיפה שלנו מול אויבנו מונעת קורבנות

במרווחים גדולים ובמסכות: ישראל הרכינה ראש לזכר הנופלים

לאחר כשנה: משפחת אנסבכר מוציאה את השירים של הבת שנרצחה

"היום ההר כמעט שומם מאדם, השקט שיש בו מצמרר אותי", הוסיף מוזס. "אני שומע את השקט וחושב על אלפי בני האדם שחייהם נגדעו בן רגע, על התינוקות התמימים והטהורים שנרצחו בפיגועי התופת, על הצעירים שנרצחו בערב קיצי בדולפינריום, כאשר כל חטאם היה הרצון לחגוג על הילדות המתוקות שהתחפשו בפורים ונרצחו בדיזנגוף סנטר ועל משפחות שלמות שנמחקו בעת ארוחה משותפת. אני חושב על ההורים השכולים שאיבדו את ילדיהם, על האלמנות והאלמנים ועל היתומים שהעצבות בעיניהם לא תיעלם לעולם".

"תמיד ביום הזה יש מין ענן כבד ואפור, בלתי נראה, שמהלך מעלינו, שמכביד עלינו ולא עוזב", המשיך מוזס. "הענן הזה הוא תזכורת לעשרות שנות כאב שנגזר עלינו לשאת. היום אני יודע שהענן מעיב פי כמה, היום שבו אנו מחויבים לריחוק חברתי ממשפחותינו מאלץ רבים מאיתנו לביות ספונים בביתנו לבד".

מוקדם יותר נאם ראש הממשלה נתניהו בטקס לזכר חללי מערכות ישראל ואמר כי "המדיניות התקיפה שלנו מול מבקשי נפשנו מונעת קורבנות". כמו כן ציין כי הוא "מתחייב שנמשיך לעשות מאמצים להחזיר את השבויים והנעדרים".

מוקדם יותר נתניהו התייחס למתכונת הייחודית של יום הזיכרון השנה בשל התשפטות הקורונה ואמר כי "אני יודע שיקירנו היו רוצים שכולנו נמשיך לחיות בביטחון ובבריאות. השיקול המרכזי הזה מנחה אותנו השנה – לשמור על החיים, לשמור על הבריאות ולא לסכן, לא את החיים ולא את הבריאות, לשווא. לכן, נימנע השנה מהתקהלות בבתי-העלמין הצבאיים, ונעמיד שם משמרות כבוד של חיילי צה"ל".

אמש נשאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין והרמטכ"ל אביב כוכבי בטקס הממלכתי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תש"פ, שנערך ברחבת הכותל המערבי בירושלים. ריבלין פנה למשפחות השכולות ואמר כי "איננו יכולים להגיע אל בתיכם, איננו יכולים לעמוד לצידכם בחלקות הצבאיות. איננו יכולים לחבק אתכם, לאמץ אתכם לליבנו כשהצפירה מפלחת את השקט, קורעת את הלב - נחבק אתכן משפחות יקרות, מרחוק".

"הנה באה עלינו תקופת המגפה, ופתאום נדמה שהעולם מסתובב לאט יותר", המשיך נשיא המדינה. "ימים שכאלה, מציפים אצל כולנו את מה שיש. אבל הם מציפים עוד יותר את מי שאינו. הם מציפים עוד יותר, את החלל, את הגעגוע, את הכאב".

"מי שפגש אתכם הורים, אחיות, אחים, בנות ובני זוג, סבתות וסבים, ברגעים הקשים של השבעה, של ה-30, של השנה הראשונה, וגם אחריה, שמע את השאלות הגדולות: 'איך ממשיכים מכאן, לאן ממשיכים מכאן?'", המשיך נשיא המדינה. "החיים המשיכו לפעום בחוץ, מכעיסים, מהירים. ואתם, בכל יום, נלחמים למען החיים. מלמדים את הגוף פעולות חיים מובנות מאליהן: להתעורר ולקום מהמיטה. ללעוס הברות ומילים זו אל זו עד שיהפכו למשפטים, לדיבור. לצאת החוצה, להיכנס למכונית או לעלות על אוטובוס. להיות בחברת אנשים, להירדם בלילה, לישון".