עצרת יום השואה: "אסור שאיומי ההווה יאפילו על זיכרון העבר"

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף הינו בסימן "הצלה בידי יהודים בשואה - סולידריות בעולם מתפרק". הערב (שני) נערכה עצרת הפתיחה הממלכתית במוזיאון "יד ושם". השנה, שלא כמו בכל שנה - הטקס צולם מראש וללא קהל, זאת בשל הגבלות הקורונה. ששת ניצולי השואה שישיאו משואה לא יהיו נוכחים בטקס.

את האירוע פתח יו"ר מועצת "יד ושם" הרב ישראל מאיר לאו, אשר העלה את אבוקת הזיכרון. מיד לאחריו, החל הנשיא ראובן ריבלין את נאומו - אותו צילם מביתו. "בשבועות האחרונים נדמה שהעולם עצר מלכת", פתח הנשיא את דבריו. "המאבק בנגיף הקורונה מכתיב את חיינו כרגע – ממהדורת חדשות אחת לאחרת, ממקבץ הנחיות אחד לשני, כך, לצערי, איננו נפגשים הערב כבכל שנה ברחבת כיכר גטו ורשה שביד ושם. אבל, אסור שאיומי ההווה יעפילו על זיכרון העבר. אנחנו מחויבים לזיכרון, אנחנו זוכרים ואנחנו נמשיך לזכור למענינו למען הדורות הבאים".

[brightcove_iframe video_id='the-main-edition-articles-part-2004202040' autoplay='0' credit='' desc='נאום רה"מ נתניהו בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה' kid='1_rswrnho7' duration='472'']

ריבלין הוסיף כי "איומי ההווה, אין בכוחם לטשטש במאומה את רוחו של היום הקדוש הזה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם בעת הקשה הזאת של התמודדות עם מגפה חובקת עולם, גם מתוך החרדה הנוכחית אנחנו מקשיבים ומפנים מקום לזיכרון העבר, לנספים – ולכם השורדים. אתם, ששרדתם את השעה החשוכה ביותר של האנושות".

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

עצרות וירטואליות: אלו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

נתניהו וגנץ חתמו על הסכם להקמת ממשלת אחדות

האם יש קשר בין זיהום אוויר לשיעור מקרי המוות מקורונה?

"75 שנה בדיוק חלפו מאז נפתחו שערי הגיהינום. באביב של שנת 45', כמה חודשים אחרי שכבו הכבשנים באושוויץ, הפציעה השמש מעל ברגן בלזן והמחנות האחרים. עבור שישה מיליון אחינו ואחיותינו זה היה מאוחר מדי. כאשר נכנסו המשחררים אל המחנות הם עמדו מול התופת בהתגלמותה. גוויות פזורות וצל אדם מהלך לצידן. מוזלמנים, המתים החיים, מורעבים, צמאים, מותשים וחולים. בני משפחותיהם נרצחו, נשרפו, נטבחו או נעלמו. הם איבדו הכול – ואפילו את היכולת לבכות".

בשלב זה, ציטט הנשיא את חתן פרס נובל, שורד השואה אלי ויזל ז"ל, שסיפר: "'איש לא בכה במחנה, כאילו פחדת שאם תתחיל – לא תוכל להפסיק. החופש יהיה לדידינו היכולת לבכות שוב'. אזרחי ישראל", המשיך ריבלין, "הייתה זו הרוח, רוח האדם אשר ניצחה את השואה. המפלצת הנאצית הביסה את הגוף אבל לא את הרוח. בנתיב הדמעות, במעמקי הגיהינום, בעולם מתפרק חסר סולידריות. שעה שהמוות ארב להם יום-יום סיכנו את עצמם, אחינו ואחיותינו, כדי להציל את החלשים מהם. אין ולו יהודי אחד שנחלץ מהתופת ושרד את השואה האיומה מבלי להיעזר ביד שהושיט לו יהודי אחר, אדם אחר".

"יהודים נרדפים וחסרי כל בעצמם גילו אומץ לב, תושייה, אנושיות והצילו חיים. הם הוכיחו פעם אחר פעם כי אדם לאדם – אדם. הם הוכיחו שגם בנקודת השפל הנמוכה ביותר אפשר – וצריך, לבחור להיות אדם. להחזיק בערך היהודי היסודי ביותר של קדושת החיים, של הערבות ההדדית. הם ידעו שאם הם לא יהיו מחויבים לערכי היסוד של העם היהודי, לערבות ההדדית ולעזרה ההדדית – צלם האנוש שלהם יאבד עוד בטרם יושמד. וכך הם היו למלאכים, מלאכים בלב הגיהינום".

בשלב זה, הזכיר את הנשיא את יום השואה הבין-לאומי האחרון, שבו התכנסו בירושלים מנהיגים מכל רחבי תבל, זאת "כדי לתת ביטוי למחויבות המשותפת שלנו להנחלת העובדות והלקחים ההיסטוריים של השואה לדורות הבאים", לדבריו. "הכרנו באמת הפשוטה שעלינו לעמוד מאחודים, כל מנהיגי ואזרחי העולם, במאבק נגד גזענות, אנטישמיות ופשיזם, בהגנה על הדמוקרטיה ועל הערכים הדמוקרטיים".

"המגפה הנוכחית שמעסיקה את העולם כולו, המלחמה באויב לא אנושי, בלתי נראה שלא מבחין בין אדם לאדם, רק מדגישה עוד יותר את המחויבות המשותפת של כולנו לסולידריות אנושית, לערבות הדדית ולמאבק בלתי מתפשר באנטישמיות ובשנאה המתפשטות גם הן כמחלה מידבקת בין אדם לאדם".

"אחיי ואחיותיי שורדי השואה, גיבורי התקומה", אמר לסיכום, "חייו של הזיכרון ארוכים מחיי בעליו. אנחנו זוכרים, אנחנו מתחייבים לזכור, אנחנו מבטיחים לשאת את לפיד הזיכרון אתכם ועבורכם. איננו נפרדים. יהי זכר אחינו ואחיותינו צרור בצרור החיים".

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא גם הוא דברים בטקס - אולם לא ממקום האירוע עצמו. "אזרחי ישראל – ובראשם אחינו ואחיותינו שורדי השואה, כולנו מחבקים אתכם בימים אלה ואנחנו עושים זאת בהערכה ובאהבה עמוקה. אנו דואבים על ניצולי השואה שנלקחו מאיתנו לאחרונה על ידי נגיף הקורונה. אנחנו משתתפים בצער המשפחות, כאבם כאבנו".

נתניהו סיפר כי הבוקר שוחח עם לובה, אחייניתו של מיכאל כץ. "מיכאל היה ילד שמשפחתו נהרגה בשואה. ביתו הופצץ והוא עבר תלאות ונדודים, הגיע לקזחסטן ובסופו של דבר לישראל. היום הוא בן 92. הוא שרד את השואה וניצח את הקורונה – ואני מלא הערצה והתפעמות מהנפש שלו, מהעוצמה שלו – בייחוד משום שאני זוכר מה שמעתי כילד, מה שמעתי מיחיאל ק. צטניק שהעיד במשפט אייכמן על הפלנטה האחרת".

"בפלנטת הסבל הנורא, במחנות ההשמדה, היו חוקי טבע אחרים. שם כל שבריר של רגע נמשך נצח. שם נשמו אוויר אחר. שם לא זרחה השמש. שמעתי את ק. צטניק ואת הניצולים האחרים אומרים: 'לעולם לא תוכלו להבין את מה שעבר עלינו'. הם צדקו - לעולם לא נוכל להבין, כי אין דבר שדומה לשואה. זה נכון גם לגבי משבר הקורונה העולמי, שיש מי שרואים בו את האתגר הגדול ביותר של האנושות מאז מלחמת העולם השנייה".

"בתקופה הזאת הקשיים רבים, אבל מכל בחינה שהיא - הם לא יכולים להשתוות ואינם משתווים להכחדה השיטתית, השטנית, של ששת המיליונים. אנחנו מתמודדים היום עם מגפה מסוכנת אחת – ואילו בגטאות ובמחנות השתוללו מגפות למכביר. כי הדחיסה של רבבות יהודים לתוך שטח מצומצם גבתה אין-ספור קורבנות מטיפוס, מדיזנטריה".

ראש הממשלה הוסיף כי היום המצב הוא "שונה לגמרי. היום יש לנו בית לאומי, יש לנו מדינה משלנו. מדינה חזקה, מתקדמת, מוערכת מאוד". גם הוא הזכיר את יום טקס יום השואה הבין-לאומי שנערך לפני כשלושה חודשים, בו "מנהיגים מכל העולם ציינו 75 שנים לשחרור מחנה אושוויץ. אני ראיתי אותם, דיברתי איתם, הם התרשמו בכל ליבם מהצלחתנו להחליף את חוסר האונים בעוצמה ובהישגים כבירים - והם התחייבו - כל המנהיגים שהיו שם - לפעול נגד האנטישמיות ושאר גילויי הגזענות. כולנו בירכנו על כך, אבל בה בעת, וזה היה המסר המרכזי שלי בפורום השואה, ישראל תמיד חייבת להיות אחראית לגורלה. בכל מצב, בכל זמן, צריך שיהיה לנו את הכוח והנכונות להגן על עצמנו בכוחות עצמנו".

"בחודשים שחלפו מאז", סיפר נתניהו, "קיבלנו לכך הוכחה יום-יומית. התפרצות הקורונה מחייבת מאבק כלל-עולמי בנגיף, ולא פחות מזה, היא ממחישה את החשיבות של ריבונות לאומית. שלא כמו בשואה – הפעם זיהינו את הסכנה בזמן. קיבלנו החלטות חשובות, כמו סגירת גבולות המדינה, ורתמנו את כלל מערכות המדינה למלחמה בקורונה. בייחוד רתמנו את הרצון, המחויבות והאחריות שלכם, אזרחי ישראל. ההישגים שלנו הם מודל להרבה מדינות בעולם".

"במקביל למערכה על הבריאות ועל החיים שלכם, אזרחי ישראל, נמשכת כל הזמן המערכה על הבטחת ביטחון המדינה. לקחי השואה מחייבים אותנו לערנות מתמדת. איומי ההשמדה של האסלאם הקיצוני בהובלת איראן, לא התפוגגו בסופת הקורונה. הם עדיין כאן, ואנו נחושים מתמיד לתת להם מענה. צה"ל וזרועות הביטחון מסייעים עכשיו לאזרחים במשבר הקורונה, אבל בל יטעה איש: אנו מקפידים יותר מתמיד על כשירות מבצעית כדי לבלום כל סכנה – ליד גבולותינו, והרחק מגבולותינו".

"הקורונה משנה סדרי עולם, וייתכן שהיא תשנה גם את סדרי המזרח התיכון, אני מקווה שהפעם לחיוב, אנחנו נהדק עוד יותר את יחסינו עם המדינות הערביות והמדינות המוסלמיות המתונות. התרשמתי עמוקות לפני זמן-מה לראות משלחת של אנשי-דת מוסלמים מבקרת באושוויץ, לרגל יום השואה הבין-לאומי. בשמכם שורדי השואה, אני מבקש להודות לחכמי הדת הללו. הם הכירו בפה מלא בגודל הפשע שבוצע נגד עמנו, והם הוקיעו אותו בתוקף".

"אזרחי ישראל, האתגרים שלפנינו מחייבים אחדות רחבה בעם ובמדינה. זהו גם כן לקח יסודי מהשואה. במרד גטו ורשה ב-1943, הובילו את המאבק בנאצים שני ארגוני התנגדות - האחד בראשות מרדכי אנילביץ', חבר 'השומר הצעיר'. השני בראשות פאבל פרנקל, חבר בית"ר. מורי וידידי משה ארנס ז''ל, שחקר את סיפור המרד, ביכה עד יומו האחרון את כישלון האיחוד בין שני הארגונים. הוא אמר לי, בפגישה האחרונה שלי, ימים אחדים לפני מותו: 'איך יכול להיות שמול הצורר הזה, היריבות לא נפסקה והם לא התאחדו?'. אבל היריבות האידיאולוגית הייתה חזקה מן היכולת שלהם לעמוד יחד אל מול הצורר. אחרי 77 שנים אנחנו חייבים לנהוג אחרת, אנחנו חייבים להגיע לאחדות".

לסיכום, פנה נתניהו למדליקי המשואות, ואמר: "אתם מייצגים את האחדות במלוא הדרה. השנה נמנע ממני ומרעייתי לפגוש אתכם בשל הקורונה, אבל שמענו בהשתאות על תהפוכות חייכם - על הילדות שנגזלה מכם, על שנות האימה והייסורים, על האובדן הכבד של בני המשפחה, על ההצלה מן השריפה הגדולה, על התרומה הברוכה שלכם לבניין המדינה שלנו. אנחנו מצדיעים לכם בהוקרה אין קץ. זוהר ארנון, אביבה בלום-וקס, חיים ארביב, לאה-מרים ראובני, אברהם כרמי, יהודה בייליס ונעמי קאסוטו. כולכם משמשים מופת לכוחות האדירים שטמונים בעמנו, כנאמר בתהילים, 'מקימי מעפר דל, מאשפת ירים אביון'. מקימי מעצמות לעצמאות, מקימי משעבוד לגאולה, מקימי ממוות לחיים".