עד מתי נסקר הפגנות רק דרך החוליגנים בשוליים? טור אישי

בבוקר של אירועי עמונה 2006, המפגינים על ההר הרסו לרוני דניאל את הרכב משום שהוא עיתונאי. כעבור שעה קלה הוא עמד לידו, הסתכל על הריסת הבתים ועישן סיגריה. ניגשתי להציק לו (בכל זאת הייתי נער שחלם להתקבל לגל"צ) ושאלתי אותו מה יגיד בדיווחים שלו באותו הערב. "שיש פה אלימות משטרתית קשה", ענה מיד, "זה הסיפור".

יותר מדי ישראלים מכוערים היו השבוע בשוליים של הפגנת התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו. אין לי עניין להצדיק או לגלות טיפת אמפתיה לאנשים כאלה, גם אם אני חושב כמותם על הרבה נושאים. אדם מבוגר פשוט לא יכול להתבזות ככה.

כתבות חדשות בנושא >>

רגב בהפגנה למען רה"מ: "מעבירים מסר ששלטון החוק לא מעל החוק"

גנץ: בדמוקרטיה בריאה ר"מ לא מארגן הפגנה נגד מערכת אכיפת החוק

"כואב לי מה שעושים לו": קולות המפגינים בהפגנת התמיכה בנתניהו

אבל, לספר את האירוע רק דרכם, ודרך הקללות שלהם, זה עוול לאלפי האנשים שבאו להפגין על נושא שהוא מבחינתם הכי חשוב שיש. חלק מהאמפתיה לנתניהו נובע פשוט מהזדהות - ישראלים שמרגישים שלא משנה מה הם יעשו, הסיקור יהיה מסולף ומעוות. אדם שנסע חצי מדינה בשביל להחזיק שלט ולמחרת ראה שכל הסיקור החדשותי התמקד במנוול שקילל לידו עיתונאים, מחזיק בטן מלאה על התקשורת - ודי בצדק.

לכן, שמחתי כשאמרו לי שבחדשות 13 בחרו לסקר את ההפגנה דרך המשקפיים של ד״ר אבישי בן חיים, שהביא כתבה סוציולוגית (מי היה מאמין?) על הדרייב של המפגינים והתחושות. על כל עשר הפגנות שמסוקרות דרך הבריונים בשוליים, אפשר להביא אחת כזאת.

זה נכון לכל ההפגנות. גם של מתנגדי נתניהו, שסובלים גם הם מתסמונת "הדביל עם הגיליוטינה". בעיני ההתמקדות בגיליוטינה ההיא הייתה חסרת פרופורציות ופגעה במפגינים הרבים. יש חוליגנים בהפגנות השמאל ובהפגנות הימין (כנראה יותר). כל הפגנה מייצרת שוליים ולא צריך לנפח אותם. אנחנו לא הסיפור, או לפחות לא כל הסיפור.

עניינית, את ההפגנה הזאת ראוי לסקר גם לפי השוליים וגם לפי המסרים, הנאומים וההיקפים. העיסוק בנוכחות שרי הליכוד, למשל, היה ענייני בעיני. העיסוק במספרים גם הוא עניין חשוב - כשדניאלה וייס ומטה מאמ"ץ וגדולי הרבנים מתגייסים ומביאים 10,000 גג זה כישלון מחפיר. הכתומים יודעים להביא מאות אלפים כשהנושא באמת בוער בהם - הנה הערה עניינית.

השבוע נזכרתי בפעם הראשונה שהשתתפתי בהפגנה. זה היה בגיל שש בהפגנה נגד הסכם אוסלו שהתקיימה בירושלים. בן דודי צבי יהודה קשר את עצמו בשלשלאות לעמדה של ערוץ 1 כדי להפריע לשידור. הייתי מאוד גאה בו. גם הכתבת בעמדה, נדמה לי שזו הייתה קרן נויבך או גאולה אבן, חייכה למראהו.

את כל זה אני כותב כעיתונאי שהיה השבוע בהפגנה וחטף קללות מהסוג הכי נמוך. גם לי חטפו את המיקרופון באמצע דיווח, איחלו לי דברים שהשם ירחם ודחפו את הצלם שהיה איתי. לולא פעיל הליכוד האימתני איציק זרקא (״סולימאן הרחב״) ששמר עלינו כמו אריה, יש מצב שהיינו גם חוטפים מכות. הסנטימנט הרגשי שלי פה הוא ממש לא למפגינים שהפריעו לנו לשדר אלא פשוט לערך, המאוד חשוב, של סיקור מדויק והוגן.