עקרונות במקום כיסאות: הנטייה האובדנית של השמאל-מרכז • פרשנות

יו"ר כחול לבן בני גנץ בחר הלילה (שלישי) שלא לסגור הסכם שהיה משאיר אותו בחיים הפוליטיים ואולי אף היה מביא אותו לראשות הממשלה, ובכך הצטרף לשורה ארוכה של פוליטיקאים מהשמאל-מרכז שבחרו ללכת בדרך דומה, ולוותר על חלקם בשלטון.

אהוד ברק יכול היה להמשיך להיות ראש ממשלת אחדות בשנת 2000, אך העדיף לא לוותר על תהליך השלום, ולהתאבד פוליטית. שמונה שנים אחר כך, ציפי לבני יכולה הייתה להרכיב ממשלה, אבל פספסה את ההזדמנות בשם העיקרון של "לא נעלה את קצבאות הילדים, לא ניכנע לחרדים".

לכתבות נוספות בחדשות 13:

רה"מ: הסכמתי לרוטציה בזמן בלי נקודת יציאה – גנץ גורר לבחירות

ברקע פיזור הכנסת הלילה: גנץ ואשכנזי שוקלים את דרכם הפוליטית

השבתת הלימודים וסגירת המשק: מסתמן – סגר מלא מתחילת ינואר

במועד ב' של בחירות 2019, יאיר לפיד יכול היה להצטרף לממשלת אחדות שבה נתניהו היה נשאר ראש ממשלה למשך חצי שנה בלבד, אך זרק לפח את ההזדמנות, בשם העיקרון של "לא יושבים תחת ביבי".

הבחירה של הפוליטיקאים מהשמאל-מרכז לבחור ב"עקרונות" על פני "כיסאות" אומנם ראויה להערכה, אך מדובר בנטייה אובדנית ואף הרסנית, שמביאה למצב גרוע יותר שבו העקרונות החשובים ביותר נזנחים.

תהליך השלום מת, קצבאות הילדים עלו והחרדים שולטים במערכת הפוליטית כבר שנים, ונראה כי גם ההצבעה של אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע, שהפילו את הפשרה בין הליכוד לכחול לבן, לא תועיל בדבר, שכן הם ככל הנראה לא יהיו חלק מהכנסת הבאה ולא יוכלו לקדם את האינטרסים של בוחריהם, בעוד נתניהו יישאר ראש ממשלה והסיכון למערכת המשפט רק עלה. לפעמים, העיקרון החשוב הוא קודם כול הכיסא.