"גאה להיות גולנצ'יק": הפוסט המרגש שכתב החייל שנפל
עמית בן יגאל, שנפל הבוקר כתוצאה מאבן שנזרקה לעברו בזמן פעילות מבצעית בכפר יעבד, ספד לחברו לחטיבה בפוסט שכתב ביום הזיכרון בשנה שעברה. אחותו: "הוא היה כמו תאום שלי, זה כמו איבר בגוף"
עמית בן יגאל, שנהרג הבוקר (שלישי) כתוצאה מאבן גדולה שהושלכה לעברו במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד שבצפון השומרון, כתב פוסט ביום הזיכרון בשנה שעברה בו הוא מתאר את גאוותו להיות לוחם בחטיבת גולני, וסופד לחברו לחטיבה דניאל פומרנץ שנפל בצוק איתן.
אני עמית בן יגאל גאה להיות גולנצ׳יק. גאה לקחת דרך במסורת ארוכת שנים כמו של גולני, גאה להיות המשך של מחזורים רבים לפני, ולהיות דמות לחיקוי לאלו אחרי", כתב בן יגאל. "בשנתיים האחרונות אני מציין את טקס יום הזיכרון בדמות שונה מדמות האזרח, הפעם אני בתפקיד החייל על המדים עם הכומתה והתג ומייצג משהו, פתאום למילים יש משמעות, למעשים יש השלכות, וכל דבר אתה משליך על עצמך ואם חס וחלילה יקרה משהו ואם לך יקרה משהו מה יקרה".
"וישר מפל מכל צד של העין יורד לו לאט לאט ושוטף לי את הפנים. מקבל את הכאפה הזאת של הלו, יש לך משפחה בבית שמחכים לך, לרעש שאתה מביא איתך, לצחוקים סביב שולחן, לבגדים ומגבות על הריצפה, ונשיקה על הראש למאמו, להתקשר לאבא שאתה בדרך הביתה ולשמוע בקול שלו שהוא מתרגש גם אם לפני שעה הוא ראה אותך, ובעיקר בעיקר לראות שאתה בסדר והכל טוב".
"והמפל ניהיה לשיטפון, הגרון מגרד, נשימות עמוקות כדי לעצור את הדמעות בכל זאת, אתה על מדים. רוצה לפנות לכל בן אדם בנפרד שקורא את הפוסט הזה, קחו לכם רגע של שקט שימו שיר רגוע שאתם אוהבים, תעצמו את העיניים, תתרכזו בבן אדם אחד מכל 23,741 הנופלים, אחד, תעצמו את העיניים תראו אותו מולכם ותנו לרגשות לקחת אותכם לאן שזה יוביל אתכם", כך לשון הפוסט.
בתוך כך, אביו של עמית, ברוך בן יגאל, סיפר הבוקר בריאיון לכאן רשת ב' על התחושות הקשות אחרי קבלת הבשורה: "הבשורה הזאת הרגה אותי. אני לא יודע איך ממשיכים. אני מרוסק מזה. אין לי אף אחד חוץ מהילד הזה, הוא היה כל חיי".
"אני לא יודע איך ממשיכים מכאן", הוא המשיך. "אני גמור מזה. זה אסון בשבילי. אנחנו בעצמנו משפחה שכולה, איבדנו את בן דודה שלי במלחמת יום הכיפורים. עכשיו נתכנס ביום הזיכרון בשביל שני חיילים. אני מת לצרוח ולהוציא את מה שיש לי החוצה, אבל אני לא יודע איך עושים את זה. אני לא מעכל".
נטע, אחותו של עמית, סיפרה לחדשות 13 כי "אחי היה כמו תאום שלי. הוא היה מספר לי הכול ומשתף אותי בהכול. זה כמו איבר בגוף. מי שלא פגש את עמית לא יוכל לעולם להבין מי הוא היה. תמיד נלחם בשביל כולם והיה טוב לכולם, והיה לו לב בגודל שאני לא יכולה להסביר. הוא כל כך רצה להתגייס ולעשות משהו משמעותי. הוא היה עושה הכול מעל 100%".
אושר חנום בת 19, בת זוגו של עמית בשבעת החודשים האחרונים: "הוא אהב כל כך את המדינה. הוא אמר לי שאם למות אז למען המדינה. הוא סימס לי אתמול בלילה שהוא שומר על עצמו והבטיח לחזור. הוא היה כולו לב אחד גדל. לא מסוגל לפגוע באף אחד".
