BETA

05.10.2010

23:24

עודכן:

דדו: "לא להגיד את כל האמת". גולדה: "שהעם לא יחשוב שאבדנו"

היום הרביעי למלחמת יום הכיפורים: בדיון בביתה של ראש הממשלה מחליט הקבינט להפציץ יעדים צבאיים בתוככי דמשק. ראש הממשלה מעלה "מחשבה מטורפת" – להיפגש עם ניקסון בוושינגטון ולשכנעו לשפר את הסיוע לישראל. גם דעת הקהל בישראל עולה על הפרק

גנזך המדינה מפרסם הלילה (שלישי) את המשך הפרוטוקולים הסודיים ממלחמת יום הכיפורים: בבוקר ה-9 באוקטובר, היום הרביעי ללחימה, החלו הדיונים מוקדם בבוקר. בשעה שבע וחצי בבוקר התייצבו שרי הקבינט ולצידם הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) ושורה של בכירי הצבא, בביתה של ראש הממשלה, גולדה מאיר. הדיון הפעם עסק בתוכנית לתקוף בלב דמשק, בדעת הקהל העולמית ובעיקר בארצות הברית, ובאופן שבו יש להציג לציבור את תמונת הלחימה.

 

היכנסו לקרוא את הפרוטוקול המלא »

הפרוטוקולים של יום כיפור נחשפים - הסיקור המלא »

6 שעות לפני: דדו דרש גיוס מילואים מלא, דיין התנגד »

היום השני ללחימה: "יש הרבה שבויים, ויהרגו ויפלו עוד בשבי" »

הדיון נפתח בסקירתו של שר הביטחון, משה דיין, שהביע פסימיות ביחס לסיכויי ההצלחה של צליחת תעלת סואץ: "נוציא את הנשמה וזה לא ישנה, כל המעוזים מוקפים". באשר לחזית הסורית הוא כבר נשמע מעודד בהרבה: "עלינו לעשות מאמץ מקסימלי להוציא את סוריה מהמלחמה. הכוחות ברמה נלחמים טוב". בהמשך התנהל דיון באשר לאפשרות להפציץ את דמשק. דיין הציע להפציץ גם בתוך העיר, ונתקל בהרמת גבה מצד גולדה. הוא מסביר שהמטרה היא "לשבור את הסורים, לגמור את החזית הזו" גם במחיר של פגיעה באוכלוסייה.


לאחר שר הביטחון מגיע תורו של הרמטכ"ל, ששותף להערכתו של דיין כי המצב בצפון מעודד מזה שבחזית הדרומית. "בתעלה מצבנו קשה. החבר'ה בגולן כרגע יותר אופטימיים. החבר'ה דופקים אותם. ברמת הגולן יש 400- 800 טנקים שרופים". הוא מצטרף לדעתו של דיין כי התקפת דמשק חיונית כדי לשבור את הסורים. גולדה, כך עושה רושם, לא נלהבת מההצעה בשלב זה, ומביעה ספקנות אם אכן הפצצה כזו תשבור את הסורים. על כך משיב דדו: "הפצצה כבדה פה, על הבור, ברידינג וברמת אביב זה בהחלט משבש". גם דיין מצטרף, ומבהיר כי "צריך לפתוח עוד פצע כדי שיכאב".


לאחר דיון טקטי קצר, שעיקרו סקירת המטרות האפשריות בדמשק מול ההגנה האווירית הסורית והדעה האמריקנית, מעלה גולדה שיקול נוסף, דעת הקהל בעולם: "הצבועים כולם יגידו שהפצצנו עיר". ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, מצטרף בשלב הזה לדיון, וסוקר את בנק המטרות בדמשק. גולדה חוששת שמשלוח מטוסי פנטום, אותו אישר הנשיא ניקסון, לא יגיע ארצה אם ישראל תתקוף את סוריה, מהלך שייתפס כמעשה תוקפנות לא מוצדק. בתגובה מזכיר לה זעירא כי סוריה כבר תקפה את העורף הישראלי בטילי קרקע קרקע מסוג פרוג. גולדה פוסקת כי צריך לפרסם את המידע הזה מיידית כדי להטות את דעת הקהל.

"גולדה, אני חושב שנחיה את העסק הזה הרבה זמן"

זעירא מתעקש כי ישנן מטרות נוספות בפרברי דמשק כגון תחנות כוח ובתי זיקוק, אולם תקיפתן לא תשפיע כמו הפצצת האזור המרכזי בדמשק שם ממוקמים המטכ"ל, משרד ההגנה ומטה חיל האוויר הסורי. גולדה עדיין לא משתכנעת: "הייתי רוצה להתחיל במטרות אחרות", ודיין לוחץ: "זה רק עניין של הסברה". בסופו של דבר הקבינט מחליט על תקיפת היעדים הצבאיים בתוככי דמשק מתוך מחשבה שהיא תיתפס כלגיטימית יותר מאשר הפגזת מטרות אזרחיות כמו חברת החשמל הסורית: "אם כבר הולכים לכאן, אז עדיף גם במטכ"ל. בעיני העולם אנחנו ממילא פושעים".


בהמשך דן הקבינט האם יש לעדכן את העיתונות הזרה, או אפילו רק את הממשל האמריקני בדבר התקיפה, בכדי להשיג מעט תמיכה מהזירה הבינלאומית. הרמטכ"ל דדו מתנגד, מחשש להרס אלמנט ההפתעה הקריטי. דדו מדווח במהלך הישיבה, בזמן אמת, על הפצצה מוצלחת של חיל האוויר בשני שדות תעופה מצריים שיצאו מכלל שימוש, וכן על הפלה של כמה מסוקים סוריים.


בשלב הזה הדיון מאבד כיוון מעשי. גולדה מחליטה להעלות את סוגיית המעורבות הסובייטית במלחמה: "לחמנו נגד חיילים מצרים וסורים, אך למעשה זו הייתה מלחמה במעורבות סובייטית". דיין, שכמו לא מקשיב לה, אומר שהוא מעוניין "להפליג בהירהורים", ופוצח במונולוג ארוך ולא ממוקד עם שפע של רעיונות: "צריך לגייס גילאים יותר מבוגרים... לקנות נשק... אני רוצה גיוס יהודים מחו"ל... קורסים קצרים לשריון".


דיין מוסיף ומפרט את "האמיתות שנתבדו" ביומה הראשון של הלחימה, כמו ההערכה שניתן להוציא את סוריה מהמלחמה בחצי יום מן האוויר. גם דדו מצטרף לדבריו: "האמת היא שלא יכולנו לממש את הדוקטרינה". דדו ממשיך וסוקר באריכות אופציות טקטיות לתקיפה בחזית הדרום שתהדוף את הכוחות המצרים ומסכם: "יכול להיות שמחר נכניס את אריק פנימה. כוחותיהם מותשים. אנו בפנים- ונעשה לקהיר מה שנעשה בדמשק". דיין אף מציע לנסות ולמשוך זמן עד לחורף: "גולדה, אני חושב שנחיה את העסק הזה הרבה זמן. אחד הדברים שיסייעו להכות במצרים, הוא שבחורף סוריה משותקת".

המטרה: להסביר לניקסון את עומק מעורבות הסובייטים

בתום דיון ארוך בסוגיות טקטיות קוטעת גולדה את הדוברים בהצעה דרמטית אותה היא מכנה "מחשבה מטורפת". היא תטוס לוושינגטון עם איש צבא מתאים כדי להיפגש עם הנשיא ניקסון ולהביע בפניו את חומרת המצב: "אני לא מבטיחה לעצמי הצלחות אבל נדמה לי ללא התפארות שזה הקלף העיקרי שאנחנו יכולים להשתמש בו עם האמריקאים, וזה עשוי להצליח". גולדה אומרת כי אם תתקבל ההצעה, היא תטוס לארה"ב מבלי ליידע איש, אפילו את שרי הממשלה במטרה להסביר לניקסון את עומק המעורבות הסובייטית במלחמה כדי לשכנעו לשפר את חבילת הסיוע לישראל. היא מציעה כי בפגישתו של שמחה דיניץ, השגריר בוושינגטון, עם קיסינג'ר, הוא יציע לו לקיים את הפגישה: "יש לי צורך בשיחה איתו מתוך הערכת הידידות ולא הייתי עושה זאת לשום איש אחר".

 

בהמשך מתפתח דיון על מסיבת עיתונאים מתוכננת, וכיצד יש להציג לציבור את תמונת הלחימה הלא פשוטה. הרמטכ"ל דדו אומר: "בתקריות אומרים אמת. במלחמה אסור להגיד את כל האמת. אני רוצה שיאמינו בדרום, שהולך טוב בגולן, ולהיפך". גולדה עונה: "העיקר שהאמת היא שהם לא יהרסו אותנו ונחזור. שהעם לא יחשוב שאבדנו. שלא יחשבו שמתים לאט".


השר יגאל אלון, שמשתתף לראשונה בדיון, מעלה רעיון חדש - האם ניתן לאמן נערים בגילאי 17-18 כך שכשיגיעו לגיל הגיוס הם לא יזדקקו לאימון משמעותי. הוא מבהיר: "היות וזה דבר סודי וחמור, אני מבקש לשמור זאת בסודי סודות. צריך לקחת בחשבון שזה אימון מוקדם של נערים".


את הדיון מסכמת גולדה, שמתייחסת לתדרוך של דיניץ לקראת פגישתו עם קיסינג'ר. "צריך לתת לו הוראות מדויקות מה להגיד לקיסינג'ר ואז מצלצלים ואומרים 'מזל טוב', שפירושו 'זה היה' (ההפצצה על דמשק). ואז שיעיר אותו לפני הפגישה וידווח לו. לא יכול להיות שמישהו אחר יעיר אותו. מוכרחים להיות הראשונים".