המעצב הדיגיטלי שמייצר עצמות ומדבר עם מכונות

באחד מימי פסטיבל העיצוב שנערך בלונדון בספטמבר האחרון, ביקרנו בחלל התצוגה של המעצב הישראלי אסא אשוח. אשוח סיים את לימודיו לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי בבצלאל והמשיך ללונדון ללימודי תואר שני ב Royal College of Art. בתחילת דרכו המקצועית, כשהדפסת תלת ממד היתה בחיתוליה ועוד לא ניתן לה אפילו שם, הוא כבר שלט במה שעתיד להפוך לטרנד ואחר כך גם למציאות של כולנו. "הרבה מאוד זמן התעסקתי בעיצוב בעזרת קוד ופרסונליזציה, עוד לפני שזה היה טרנדי" אומר המעצב אסא אשוח "הבנתי כבר אז, שאם הקובץ הדיגיטלי של הצמיד הזה שאני מציג פה היום הוא רק קוד, אנחנו יכולים להביא את המשתמש להתאים לעצמו מוצרים וחפצים בצורה מאוד דרמטית. היום, זה כבר הפך לסוג של טרנד שזה לא דבר רע, להפך, זה מאוד מחזק אותי ונותן לי את החותמת והתוקף לתהליך שעשיתי וזה אומר שמה שחשבתי אז הוא בעצם נכון".

אשוח מדבר איתנו ומרגיש כי הוא לגמרי חלק מהעשייה. הוא אמנם עובד עם טכנולוגיה פורצת דרך, שמשנה עולם גם בתחום הרפואי, אבל זה לא גורם לו להרים את האף או להרגיש איזו תחושת עליונות. להפך, הוא לגמרי נשאר עם הרגליים על הקרקע ואותנו מסקרן לכן, מה כל כך מושך אותו לפרסונליזציה של מוצרים.

"אני חושב שזה הדבר הנכון" הוא מדגיש "מותגים גדולים עוד קצת נרתעים מזה כרגע כי זה גורע מהכוח שלהם ומעביר אותו לצרכן. אבל בעבודה שלי עם מותגים מהסוג הזה, אני מדבר הרבה על איך לשמר את קהילות המשתמשים והלקוחות שיכולים כבר מחר לקנות מוצר דומה ממישהו אחר. אני מתייחס למשתמשים שלי כמו אל שותפים כי אני חושב שבעולם התעשייתי זה יותר נכון מאשר להתייחס אליהם כצרכנים. למרות שאני לא בדיוק יודע מתי היא תגיע, ישנה התפתחות טבעית בדרך לפרסונליזציה ואפילו צרוף המילים 'הדפסת תלת ממד' הוא חדש יחסית ולא היה קיים כשהתחלתי לעסוק בזה".

מדבר עם מכונות ונוגע באנשים

לפני חמש עשרה שנה פתח אשוח את הסטודיו שלו בלונדון ומאז הוא מתרכז בכמה תחומים מרכזיים. הוא מסביר כי מבחינת חלוקת העבודה, 70% מהזמן הוא מקדיש למעשה למחקר. "המחקר מאוד עמוק ומגיע מהתבוננות על מדע. אנחנו מסתכלים הרבה על איך מבנים גדלים ומוצאים גם קשרים רבים עם הטבע. מעבר לזה, העולם שאני עובד וחי בו הוא מאוד תעשייתי. בדרך כלל, אני מדבר עם מכונות והקשר לעיצוב הוא צורני, פונקציונלי ומתקשר לבני האדם. לעיתים, מדובר גם ביופי, אסתטיקה, צבע וטקסטורה, אבל הצורה כשלעצמה מאוד חשובה לי. תמיד גם מגיע השלב של הייצור שגם בו אני אוהב להתערב אבל זה תמיד מתחיל מהצורה. אנחנו עובדים עם חברות כמו נייקי, פנאסוניק וסמסונג על חדשנות ומנסים להסתכל חמש עד עשר שנים קדימה על איך העולם ייראה, איך ייראו התנהגויות השימוש של אנשים ואיך הם למשל יאחזו אובייקטים שונים".

את יתר הזמן הוא מקדיש לייצור עצמי "זה משהו שתמיד עשיתי בגלל שהמחקר שלי מתעסק גם בייצור. היום, יש טרנד סביב כל הנושא הדיגיטלי. זה משהו שהתחלנו בשנות התשעים המאוחרות בבצלאל. פתאום גיליתי את הקישור הזה בין עיצוב דיגיטלי לייצור שבשבילי זה היה מן סוג של קסם. מצד אחד, יש מוצר שגדל מגאומטריה, שזה בעצם סוג של מתמטיקה שזה מדהים. ומצד שני, זה מאפשר להפטר מכל המתווכים. זאת אומרת, שאני יכול לשלוט גם בעיצוב וגם במכונה ובכל תהליך הייצור ממש עד למשתמש הקצה שזה אחד הדברים שאני הכי אוהב, לגעת בסוף התהליך באנשים".

אשוח מחזיק בבעלותו שתי חברות Digital Forming וUCODO – שעוסקות בתהליכים מיוחדים של ייצור "בשנה שעברה ביליתי הרבה ביפן כדי לעשות מחקר שמומן בחלקו על ידי הממשלה היפנית, מה שללא ספק היה חוויה יוצאת דופן" מתלהב אשוח "הסתכלנו איך הבמבוק גדל מבפנים. השתמשנו במיקרוסקופים שנתנו לנו תמונות לכל אורכו של הבמבוק כדי להבין איך עובד הטבע. הבמבוק הוא הצמח שגדל הכי מהר בעולם, עד כדי קצב של מטר ביום, זה כמו פיצוץ".

כשאנחנו מתעניינות איך כל זה משליך על עבודת המחקר והייצור הוא מסביר, "זה אותו דבר. אם אנחנו מסתכלים על העתיד שבו רובוטים ייצרו מוצרים וארכיטקטורה, אז נשאלת השאלה איך אנחנו הולכים לתקשר עם הרובוטים? הרי אנחנו אף פעם לא ניתן להם לעשות הכל. חלק מהאסתטיקה ומהיופי של המוצר הוא בידיים שלנו אבל חלק מהתהליכים בהחלט יכולים להיות אוטומטיים יותר".

"אחד הדברים שפיתחנו לאחרונה זו טכנולוגיה שאני קורה לה Learning as it Grows (למידה תוך כדי גדילה). זה מוצר שיש לו תבונה מסוימת והוא לומד תוך כדי שהוא גודל. מקור המושג בא מהאפן שהבמבוק גדל מהאדמה. הוא נובט ובאמצעות סנסורים הוא מתחיל להרגיש את הסביבה, הרוח, הלחות ואור השמש וכך הוא משנה את עצמו תוך כדי שהוא גדל וזה מדהים. בעקבות זה פיתחתי טכנולוגיה חדשה שנקראת סטמפ45 שהיא בעצם אסטרטגיית עיצוב סמי-אוטומטית לגדל מבנים שיש להם אינטליגנציה מסוימת. הם גדלים ב-45 מעלות, שזו הזווית בה רובוטים עובדים הכי מהר, כך שהתוצאה מאוד מהירה. בתחילת השנה, את הקולקציה הזו בטוקיו, שם לקח לנו לייצר כל כיסא בזמן של 170 שעות, שזה כמעט שבוע, פה עם השותפים שלי בלונדון, הצלחנו לייצר כיסא אחד בעשרים שעות. עכשיו, אנחנו צריכים ללמוד איך לגרום למכונות לרוץ יותר טוב ולנסות באמת לקחת את זה לייצור אמיתי".

קשה שלא לשאול לגבי המחיר. עבודת המכונה יקרה יותר בהרבה תחומים ועניין אותנו לדעת איך זה משפיע על תהליכי העבודה ואיך זה שונה מעולמות אחרים. אשוח הסביר כי גם בתוך המוצרים שהוא יוצר יש הרבה הבדלים, "יש לא מעט הבדלים בין מוצרים שונים שאני עובד עליהם. הדברים האלו תמיד נורא יקרים. כסא אחד פה בחלל לדוגמא עולה 16,000 פאונד אבל אני מגיע גם לאובייקטים שעולים רק 25 פאונד. אני ממש מנסה ללכת גם לאובייקטים יותר קטנים כמו לדוגמה צמידי ההליקס שהם אובייקטים שיש בהם הרבה מתמטיקה אבל מבחינה צורנית לקח לי הרבה זמן להגיע למקום בו אני שמח ושלם עם הצורה שלהם. הם מיוצר בתוך הקופסה שלם כשהרעיון היה להוזיל את המוצר על ידי הייצור שלו בתוך הקופסה. אבל בסוף יצא שהקופסה יותר יקרה מהמוצר. לצערי, ההתפתחות הכלכלית של העסק הזה נשענת על עלויות ייצור אבל יש היום רשת מדהימה של יצרנים מאוד מאוד טובים ואנחנו עובדים ביחד כדי לנסות להוזיל את העלויות דרך העיצוב".

ומה הקשר בין הצמיד והטבעות למחקר הבמבוק?
"אם אני צריך למשוך חוט בין המחקר ארוך השנים שלי למה שאני עושה ביומיום, הייתי אומר שזה הדי אן איי של האובייקטים. אני יוצר מאין האנשה לאובייקטים. עבורי, האובייקטים האלו חיים בעולם הווירטואלי, הם משתנים, הם גדלים, הכל בהתאם ל'DATA' שהם מקבלים. זה יכול להיות מעולם של ארגונומיה כמו לדוגמא משקל, איך בנוי גוף האדם ומהי צורתו, או שזה יכול להגיע מעולם של ארכיטקטורה ולהתייחס לכיוון רוח או שמש".

שני צדדים אותו מטבע
שני החלקים, המחקר והייצור העצמי, מסתעפים לכל אורך הדרך של אשוח וגם לכל אורכו של הריאיון. המחקר שלו גולש גם לתחום הרפואי ששם נראה שהוא מחפש דרכים לקדמו כי הוא מרגיש שיש לו תשובות שאחרים עוד לא מצאו.

מה כל כך מרתק אותך ברפואה?
"זה נושא שמאוד מעניין אותי. בעבר, התעסקנו הרבה בעצם ובמורפולוגיה שלה שזה לעשות אופטימיזציה לאובייקט מבחוץ ומבפנים על פי המאפיינים שלה. הייתי רוצה להיכנס לתחום שנקרא Maxillofacial, שחזור עצמות פנים. זה נושא מאוד קשה שבדרך כלל נתקלים בו אחרי זיהום קשה או סרטן אבל עדיין יש בעיות רגולציה עם זה. הייתי שמח אם יש אדם או חברה בארץ שעובדת על הנושא ושנמצא את הדרך לשתף פעולה כי יש לנו טכנולוגיה מדהימה שממש יכולה לעזור בתחום הזה.

"אני רואה את הקישורים האלה ועשיתי גם כמה פרויקטים בעולם הרפואי. אנחנו מצליחים להראות היום למנתחים איך נראה שבר בתוך הגוף לפני שהם מנתחים כדי לתקן אותו וזה עובד מאוד מהר. כמה שעות ויש לך דגם של העצם השבורה שנמצאת בתוך גוף של בן אדם, זה מדהים".

איך קורה שזה לא מאושר עדיין?
"כל החומרים מאושרים לשימוש בגוף האדם, פשוט רגולטורית הדברים לא יושבים במקום אחד כרגע. אם נשברת רגל וצריך להחליף עצם, משתמשים היום בצינור. אנחנו יכולים לשחזר את העצם בצורה מדויקת מטיטניום או מסוגי פולימרים שהגוף יודע להתחבר אליהם".

אז מה אתה בעצם, חוקר? מעצב?
"אני ממש חצי חצי. אני בא מהצד הרומנטי של העיצוב התעשייתי. אני מאוד אוהב את המעצבים הוותיקים אז יש לי את הלב של המעצב הרומנטי אבל אני לא נותן לזה להפריע לי במחקר. היתה הרבה ביקורת על העבודה שלי בשנים האחרונות, שזה אולי אני משחיט את הרומנטיקה שבעיצוב תעשייתי, בגלל שאני לגמרי שובר את הדברים ולא נוסטלגי. אבל מאוד חשוב לי להכניס את היד האנושית לתוך התהליך הדיגיטלי".

אז העתיד שלנו יהיה מאה אחוז דיגיטלי בסופו של דבר?
"אני לא חושב שאנחנו צריכים לרוץ מאפס למאה בתהליך הדיגיטלי אבל אנחנו חייבים לבנות נקודות בתהליך שבהן המעצב נכנס, בודק ומשנה לחלוטין את מה שהמכונה יוצרת. הוא חייב לאצור וממש לבחור כיצד לשנות ואז להמשיך הלאה. בתהליכים שאני משתמש, ישנן ממש תחנות בהן נכנס המעצב ותחנות בהן המכונה יוצרת בעצמה. אני קורא לזה HI+AI זאת אומרת, בינה אנושית (Human intelligence) + בינה מלאכותית (Artificial Intelligence). זה ערך מאוד גדול היום, הרבה אנשים מתייחסים לזה כבינה מלאכותית אבל חשוב מאוד וחייבת להיות בכל דבר גם הבינה האנושית".