אלפי בניינים נטושים נמצאים ברחבי ישראל, בניינים שאם היו גרים בהם אנשים היו יכולים לגור בהם אלפי דיירים. אבל נראה שמדינת ישראל, שבה יש מצוקת דיור לא קטנה, לא כל כך מתאמצת לעזור לאלפים שהיו יכולים לגור באותם מבנים.

במקרים רבים של נכסים שעומדים נטושים, בלי שאף דייר גר בהם, ככל שממתינים כך עולה ערך הקרקע הריקה עליה עומדים הנכסים הנטושים. בערים מבוקשות, למשל, עדיף להגדיל זכויות בנייה מאשר למכור דירות ריקות או אפילו לפתח את השטח. אך במקום לטפל בבעיה, המדינה החליטה לעודד אותה בעזרת הפלגות מפליגות בארנונה למחזיקי האדמות הנטושות.

>> לכתבות נוספות במוסף "אנליסט":

איך תרגיל מס של המדינה הפך את אילת למקום ריק ועזוב?

כיצד ולמה מחליטות חברות הביטוח שנהג הפך מסוכן מדי?

כל השיטות שבהן מרמים את המשתתפים בהגרלות של מפעל הפיס

"אם היו מפסיקים לדגור על הנכסים האלה, כשאין לך שום מוטיבציה לשחרר אותם, היינו יכולים לשחרר אלפי דירות", אומר ח"כ רועי פולקמן ("כולנו"), "הפוטנציאל של זה, בלב האזורים הכי טובים למגורים, של לחדש ולהעביר לכאן זוגות צעירים הוא אדיר".

איך כל זה קורה? כשמחירי הנדל"ן מזנקים, שווי הקרקע עולה במהירות גם בלי שתזיזו עליה סיכה. את ההמתנה אפשר לנצל כדי לבקש מהעירייה היתרים לתוספת קומות, כך שבבוא היום התמ"א תשתלם אפילו יותר. אם זה לא מספיק, החוק הקיים פוטר מארנונה דירות נטושות לשלוש שנים, ולאחריהן מחייב אותן במס קטן שמתאפס לכל החיים בשנה השמינית. כך הופכת השממה לתוכנית חיסכון משתלמת.

רק בירושלים יש כ-1,990 מבנים נטושים, בחיפה יש כ-1,130 מבנים נטושים ובתל אביב יש לא פחות מכ-4,266 מבנים ריקים מאדם. בישראל כולה יש כ-1.53 מיליון מ"ר נטושים, כרבע מהם (כ-397 אלף מ"ר) נועדו במקום למגורים. הפוטנציאל הגדול של המבנים הריקים האלו יכול לספק דיור לכ-4,000 תושבים, אך נראה שייקח זמן עד שנוכל להרגיש את הצעת החוק של פולקמן, או כל פתרון אחר, בשטח.