"מהשבי לא משתחררים": שבויי מלחמת ההתשה על הזמן בכלא המצרי

עשרה חיילי צה"ל, בהם טייסים, חיילי שיריון וצנחן, נכלאו יחד בתא צפוף בכלא עבאסייה שבקהיר. 50 שנים אחרי, הם חושפים את רגעי האימה, הייאוש - והגבורה. "הטראומה ליוותה אותנו תמיד"

זמן צפייה: 13:04

בזמן מלחמת ההתשה, נפלו בשבי המצרי טייסים, חיילי שריון, צנחן ושקמיסטים, מילואימניקים ואזרחים עובדי צה"ל - כולם בתא אחד צפוף. ארבע שנים הם העבירו בכלא עבאסייה בקהיר וניסו לשרוד. מלחמת ההתשה הייתה מלחמה בין מלחמות - אחרי התהילה של ששת הימים ולפני מפלת יום הכיפורים - בלי תהילה ובלי יחסי ציבור. "אני רוצה שעם ישראל יידע מי היו עשרת שבויי ההתשה - עשרה אנשים ששכחו אותם לגמרי", סיפר מוטי בכלר, שהיה אזרח עובד צה"ל בזמן המלחמה.

יאיר דורי, לוחם צנחנים בזמן המלחמה, סיפר: "הטראומה של השבי ליוותה אותנו תמיד, אך יש כאלה שלא היו מודעים. מהשבי לא משתחררים לעולם. הייתי פצוע קשה, הם לא חסכו בעינויים - אבל מה שהיה הכי קשה זה ההשפלה, שאתה כלום". בכלר הוסיף כי "עינו אותי בצורה כל כך קשה, שבשלב מסוים לא יכולתי לעמוד על הרגליים. הייתי בנקודת שבירה כמעט טוטאלית, ופתאום נזכרתי בששת המיליונים ואז אמרתי לעצמי - שש מיליון הובלו למשרפות ולא היה מי שיגן עליהם, ואתה שכל מדינת ישראל מאחורי הגב שלך - על מה יש לך בדיוק להתלונן. מצאתי את עצמי עומד על הרגליים מחדש".

היה ברור שכדי לשרוד יחד בצפיפות - צריך סדר חדש. השבויים, רובם קיבוצניקים, ניהלו 139 אסיפות, בדיוק כמו בקיבוץ, ואת הכול תיעדו ביומן. בתוך התא הם תירגמו יחד לעברית במשך חודשים ארוכים  את הספר "ההוביט" של טולקין - תרגום הטייסים המפורסם שיצא לאור ב-1977. הם כתבו אותו לאור נר כדי שהסוהרים המצרים לא יבחינו.

לכתבות נוספות בחדשות 13 >> 

טראמפ הסביר מדוע ביטל את התקיפה באיראן: "תגובה לא מידתית"

קרע בין מנכ"ל האוצר לאנשי אגף התקציבים: "שיטות של מאפיה"

"ילד של אהבה": בן ה-9 שנפל אל מותו מצוק בבת ים הובא למנוחות

שבויי מלחמת ההתשה
שבויי מלחמת ההתשה | צילום: החדשות 13

אבינועם קלדס, טייס קרב בזמן מלחמת ההתשה, נפל עמוק בשטח מצרים. "במזח על אחת המנורות היה תלוי חבל שהתאים בדיוק לגודל של הראש שלי. הייתה מלחמה מאוד רצינית בין ההמון לצבא, והצליחו לשים לי את החבל מסביב לצוואר, ושם פשוט התנתקתי, לא הייתי שם", תיאר. "אמרתי להם שאני טייס רוסי - והם האמינו. בשלב מסוים הגיע הליקופטר צה"לי ואמרתי להם שהרוסים מגיעים בשבילי", אך המסוק הישראלי שהתקרב לא הצליח לחלץ אותו ועזב את השטח. "ברגע שזה קרה - הבינו מי אני", המשיך קלדס. אזרחים משולהבים רדפו אחרי החיילים המצרים שהובילו את קלדס אל אזור הנמל, מבקשים במותו של הטייס הישראלי.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור והחיילים שנפלו בשבי עדיין היו בתא במצרים. רק בנובמבר, לאחר סיום המלחמה, הם חזרו סוף סוף הביתה. "העובדה שבמשך 25 שנה לא דיברתי עם אנשים כמעט כלום גרמה לכך שהייתי מסוגל לשבת בבית ולא להוציא מילה, לא להוציא את החרדות החוצה שלא יחשבו שאני משוגע". אך דווקא בקרב הזה, אחרי השבי, גילה בכלר שהוא לבד. "כשהגענו למשרד הביטחון לבקש עזרה אמרו לנו - 'לכו הביתה, תגידו תודה שלא חזרתם בארונות'. היה לי קשה לכלכל את המשפחה, אמרתי לפסיכולוגית שלי שבשבי היה יותר קל, כי שם הייתי צריך לדאוג רק לעצמי, לשרוד".