פריצת דרך עולמית: חוקרים בישראל הדפיסו לב חי במדפסת תלת ממד

לראשונה בעולם, הצליחו מדענים מאוני' ת"א ליצור את תאי השריר החיוני באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת. "מקווה שתוך עשור יודפס לכל חולה את האיבר שהוא זקוק לו מרקמות שיילקחו מגופו"

זמן צפייה: 02:59

פריצת דרך מדעית עולמית נרשמה לאחרונה, כאשר חוקרים באוניברסיטת תל אביב הצליחו לראשונה להדפיס לב במדפסת תלת מימד, דבר שעשוי לשמש בעתיד להשתלות וייתכן כי אף יחליף את השתלות האיברים – כך פורסם היום (שני) בכתב העת Advanced Science.

כמה מדענים, בהובלת פרופסור טל דביר, לקחו רקמת שומן מאדם חולה, הפכו את תאי השומן שהפרידו לתאי גזע, ויצרו מהם תאים של שריר לב ותאים שיוצרים כלי דם. לאחר מכן, ערבבו את החומרים עם חומר קולגני להדפסה, והדפיסו את התערובת.

לב תלת מימד
לב תלת מימד | צילום: חדשות 13
חוקרים בישראל הדפיסו לב חי במדפסת תלת ממד | צילום: רויטרס

בווידאו: הדפסה תלת ממדית של רקמת לב המרושתת כלי דם ומותאמת אישית למטופל.

[brightcove_iframe video_id='news-politics-security-20190415-1447' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_q0xr0yrs' duration='94'']

הלב שהודפס בדרך זו מורכב מתאים צעירים מאוד, שכבר מתכווצים ומראים תכונות של תאי לב. כיום עובדים החוקרים על גידול הלב בסביבה מיוחדת, עד שהתאים יהפכו לתאי לב בוגרים ופעילים. החוקרים מקווים שכבר בשנה הקרובה יושתלו לבבות מודפסים מסוג זה בבעלי חיים, על מנת לבחון את תפקודם.

חוקרים בישראל הדפיסו לב חי במדפסת תלת ממד | צילום: רויטרס

בווידאו: הדפסה תלת ממדית של לב אנושי בקנה מידה קטן (אדום), בעל כלי דם (כחול), המהונדס מחומרים ותאים אנושיים.

[brightcove_iframe video_id='news-politics-security-20190415-1505' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_3seu1mhp' duration='7'']

”השיטה שפיתחנו מאפשרת להדפיס לב בכל גודל רצוי, ומכיוון שהלב המודפס מיוצר מרקמות של החולה עצמו, הגוף לא ידחה אותו" הסביר דביר. "יותר מכך, השיטה מאפשרת למעשה להדפיס כל איבר הנדרש להשתלה, ואנחנו מאמינים שהיא פותחת פתח לטכנולוגיות עתידיות, שייתרו לחלוטין את הצורך בתרומות איברים. כשחולה יזדקק להשתלה, תילקח מגופו רקמה, וממנה יודפס איבר מתאים בגודלו ובתכונותיו, שיושתל בגופו".

קרדיט תמונות וקטעי וידאו: 

“3D printing of personalized thick and perfusable cardiac patches and hearts”; Noor et al.; Advanced Science, 2019; https://doi.org/10.1002/advs.201900344