ברקע יוזמת דרעי: מתי נערכו בחירות ישירות - ומדוע בוטלו?

בתחילת שנות ה-90 החליטה ישראל לקדם בחירה לראשות הממשלה, לצד ההצבעה למפלגה. לאחר שלוש מערכות בחירות בוטל החוק והשיטה הישנה חזרה. היתרונות, החיסרונות - והסיבות שהובילו לחקיקה ולשינוי

זמן צפייה: 03:38

בימים האחרונים, לנוכח הפלונטר הפוליטי, עלתה הצעה על ידי יו"ר ש"ס אריה דרעי בדבר החזרת הבחירות הישירות, שזכתה לתמיכה של גורמים נוספים במערכת הפוליטית. הרציונל שעומד מאחוריה מתייחס לכך שצוותי המו"מ לא מצליחים להקים ממשלה ולכן צריך להחזיר את ההכרעה לעם שייקבע מי צריך להיות ראש הממשלה: יו"ר הליכוד בנימין נתניהו או יו"ר כחול לבן בני גנץ.

אם היוזמה תצא אל הפועל זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה אזרחי ישראל ישלשלו לקלפי פתק שעליו כתוב שם של מועמד לצד או במקום שמה של המפלגה. ברקע היוזמות האחרונות חזרנו על המקרים הללו, מי הרוויח מהם ומדוע החליטה ישראל לבטל את הבחירות הישירות?

כתבות נוספות בנושא הפלונטר הפוליטי >>

שקד: נתמוך בבחירה ישירה בין רה"מ לגנץ; הליכוד: החוק לא מקודם

בנט קרא לנתניהו ולגנץ להקים ממשלת אחדות; רה"מ: "בני, שמעת?"

גנץ: אחדות היא לא בלוק – יש להניח את האינטרסים האישיים בצד

המועמדים לראשות הממשלה שהצביעו בבחירות הישירות שהתקיימו בישראל
המועמדים לראשות הממשלה שהצביעו בבחירות הישירות שהתקיימו בישראל | צילום: רויטרס

מדוע החליטו בשנות ה-90 לקיים בחירות ישירות?

לאחר הקמתה החליטה מדינת ישראל כי שיטת הממשל הנהוגה בה תהיה דמוקרטיה פרלמנטרית. שיטה המבוססת על הצבעה לכנסת והרכבת ממשלה מתוכה. על פי השיטה, לאחר הבחירות, נציגי הסיעות מגיעים לנשיא המדינה וממליצים על מועמד לראשות הממשלה, ולאחר השיחות מעניק הנשיא לאחד מחברי הכנסת את המנדט להרכיב ממשלה. חבר הכנסת שמקבל את המנדט מקים ממשלת קואליציה שמתבססת על רוב בכנסת.

עם זאת, השינויים במערכת הפוליטית, שהגיעו לשיאם בשנות ה-80 ובאו לידי ביטוי בריבוי מפלגות ובתיקו פוליטי בין הגושים והמפלגות הגדולות, הביאו לאי יציבות ובניסיונות תכופים להרכיב מחדש קואליציות שיחליפו ממשלות מכהנות.

בתחילת שנות ה-90 הגיע לשיאו המיאוס בקרב הציבור מההתנהלות הפוליטית. אחד הרגעים הזכורים ביותר בהקשר זה הוא "התרגיל המסריח", ניסיונו של שמעון פרס להפיל את ממשלת האחדות הלאומית על ידי הצעת אי אמון והרכבת ממשלת שמאל-חרדים. הניסיון כשל, ובמקומו הקים יצחק שמיר ממשלת ימין-חרדים.

במהלך הרככת הממשלה נתקל שמיר בתביעות פוליטיות רבות, ורבים ראו דרישות אלה כסחטנות וכשחיתות. בעקבות תחושת המיאוס מהמצב הועלו הצעות רבות לשינוי שיטת המשטר – ונבחרה שיטת הבחירה הישרה לראש הממשלה.

שמעון פרס ויצחק שמיר
שמעון פרס ויצחק שמיר | צילום: מארק נימן, צביקה ישראלי

מה היה השינוי שבאה לקדם השיטה החדשה?

חוק הבחירה הישירה החליף את חוק יסוד: הממשלה. החוק קבע שבנוסף לבחירת מפלגה כל בוחר יצביע בפתק נוסף גם עבור ראש הממשלה, והוא ירכיב את הממשלה. למרות שהמועמד הנבחר מקבל את אמונו מהעם, הוא צריך בכל זאת לקבל את אמון הכנסת על ממשלתו.

מלבד הבחירה הישירה ניסה החוק החדש לתקן תופעות נוספות בשיטת המשטר. אחד מהם הוא החובה לפרסם הסכמים קואליציוניים, ובכך להציג לציבור את "ההטבות" שניתנו למפלגה מסוימת בתמורה לתמיכתה בממשלה.

התומכים בהצעה טענו כי הממשלה תהיה יציבה יותר ויהיה קשה יותר להפילה וכי סמכותו של ראש הממשלה תגיע מהעם, ולכן מעמדו יהיה חזק יותר. טיעון נוסף התייחס לכך שמפלגות קטנות, שעד כה היו לשון מאזניים, יאבדו מכוחן להכריע מי יהיה ראש הממשלה.

בשיטת בחירות ישירה אין חשיבות להענקת מנדט על ידי הנשיא
בשיטת בחירות ישירה אין חשיבות להענקת מנדט על ידי הנשיא | צילום: חיים צח/ לע''מ

המתנגדים האמינו כי הטיעון האחרון הוא דווקא חיסרון בולט לחוק. לטענתם, המפלגות הקטנות יגדלו, כיוון שהמצביעים יבחרו במפלגה המועדפת עליהם, לאחר שיבטיחו את תמיכתם בראש הממשלה מבין אחת מהמפלגות הגדולות. במצב כזה כוחן של המפלגות הגדולות יהיה קטן יותר ויהיה קשה יותר להקים ממשלה מאשר בשיטה הקודמת.

תהליך החקיקה יצא לפועל במאי 1990, אך הוא אושר על ידי המליאה רק כעבור יותר משנה וחצי, בינואר 1992. מפלגת העבודה תמכה בחוק, אך מפלגת הליכוד התנגדה לו. בסופו של דבר, 55 ח"כים הצביעו בעד מול 32 מתנגדים. בין התומכים גם ח"כים מהליכוד, למרות המשמעת הסיעתית, בהם גם בנימין נתניהו, שהיה לראש הממשלה הראשון שייבחר במסגרת החוק החדש.

שלוש מערכות בחירות – ודי: המקרים שבהם הונהגה בחירה ישירה בישראל

החוק אמנם חוקק בינואר 1992, אך נקבע כי לא יחול על הבחירות לכנסת ה-13, שנערכו כעבור חמישה חודשים, אלא רק מהבחירות לכנסת ה-14.

כאמור, החוק יושם לראשונה בבחירות 1996, חצי שנה לאחר הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין. במערכת בחירות זו הצביעו אזרחי ישראל בשני פתקים נפרדים - קול אחד לרשימה לכנסת, וקול נפרד למועמד לראשות הממשלה: יו"ר הליכוד בנימין נתניהו או יו"ר העבודה וראש הממשלה בפועל שמעון פרס.

שמעון פרס מצביע בבחירות 1996
שמעון פרס מצביע בבחירות 1996 | צילום: רויטרס

מפלגת העבודה השיגה אמנם 34 מנדטים בהשוואה ל-32 של הליכוד, אך נתניהו גבר על פרס בהפרש של אחוז אחד בלבד (50.5% לעומת 49.5%) ונבחר לראש הממשלה. תוצאות הבחירות ביטאו את החשש של מתנגדי השיטה החדשה, שכן המפלגות הגדולות איבדו מכוחן (מפלגת העבודה זכתה ל-44 מנדטים בבחירות 1992) ורשימות שעסקו בנושא אחד או במגזר מסוים הפתיעו. כך לדוגמא ש"ס החרדית קיבלה 10 מנדטים, מפד"ל הדתית – 9 וישראל בעלייה שייצגה את העולים – 7 מנדטים.

שלוש שנים לאחר מכן, בבחירות לכנסת ה-15 שנערכו במאי 1999, אזרחי ישראל הצביעו בפעם השנייה בשיטת בחירה זו. בניגוד למערכת הבחירות הקודמת, הפעם הייתה התאמה בין המועמד הנבחר, אהוד ברק שגרף 56% מהקולות (מול 44% בלבד של נתניהו) לזהות המפלגה הגדולה – ישראל אחת בראשות ברק עם 26 מנדטים (לעומת 19 בלבד של הליכוד).

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מצביע בבחירות 1999
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מצביע בבחירות 1999 | צילום: רויטרס

המגמה שהחלה בבחירות 1996 התחזקה בבחירות הללו, כשהפיצול הפרלמנטרי גדל והמפלגות הקטנות התחזקו על חשבון שתי המפלגות הגדולות. כך למשל, ש"ס קיבלה 17 מנדטים, הישג שנחשב עד היום לאחת ההפתעות הגדולות במערכת הפוליטית.

בפברואר 2001, שמונה חודשים בלבד לאחר שברק נבחר, נערכו הבחירות האחרונות לראשות הממשלה. בדצמבר 2000 ברק התפטר ויצא למערכת בחירות מול יו"ר הליכוד אריאל שרון. בניגוד לשתי המערכות האחרונות, בפעם זו האזרחים לא נדרשו להצביע למפלגה מסוימת, שכן הכנסת לא פוזרה, אלא רק לקבוע את זהות ראש הממשלה. שרון ניצח בפער גדול (62.5% מול 38.5%) ונבחר לראש הממשלה.

ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מצביע בבחירות 2001
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מצביע בבחירות 2001 | צילום: רויטרס

מדוע בוטל חוק הבחירה הישירה?

חוק הבחירה הישירה הביא למצב שבו אזרחים, שלפני החוק הצביעו למפלגתו של מי שרצו שיהיה ראש הממשלה (אחת המפלגות הגדולות), הצביעו לראש הממשלה בפתק אחד, אך בפתק השני למפלגה אחרת, ששיקפה יותר את השקפת עולמם או כזו שייצגה את המגזר שלהם. כך למשל, מצביעים רבים נתנו את אמונם בבנימין נתניהו, אך החלישו את הליכוד כיוון שבחרו בש"ס.

תוצאה זו גרמה להחלשת כוחו של ראש הממשלה הנבחר, שמצא את עצמו עומד בראש מפלגה קטנה יחסית. סיבה זו הייתה הגורם העיקרי להחזרת השיטה הקודמת של משטר פרלמנטרי טהור, שנהוג גם כיום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מצביע בבחירות 1999
ראש הממשלה בנימין נתניהו מצביע בבחירות 1999 | צילום: רויטרס

במאי 1998 אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק לביטול הבחירה הישירה, למרות התנגדותם של מנהיגי המפלגות הגדולות, נתניהו וברק, ולמרות התנגדותה של הממשלה, אך בתמיכת חברי כנסת ממפלגות רבות (כולל הליכוד והעבודה). במקביל, התנהל מסע ציבורי שקרא לביטול החוק.

בדצמבר 1998 אושרה בקריאה ראשונה ההצעה, אז גם הצביעה הכנסת על פיזורה ויצאה למערכת בחירות. לאחר הבחירות חודשו הליכי החקיקה, למרות התנגדותו של רה"מ ברק. בסופו של דבר, החוק אושר במארס 2001, חודש לאחר בחירתו של שרון ונכנסה לתוקפה החלה מהבחירות לכנסת ה-16, שנערכו ב-2003.

יו''ר ש''ס אריה דרעי לאחר ההצלחה בבחירות 1999
יו''ר ש''ס אריה דרעי לאחר ההצלחה בבחירות 1999 | צילום: רויטרס

האם יש סיכוי שהבחירות הישירות יחזרו?

יממה לאחר הצעתו של דרעי לקיים בחירות ישירות לראשות הממשלה בין נתניהו לגנץ, אמרה יו"ר הימין החדש, איילת שקד, כי מפלגתה תתמוך בהצעת חוק כזו. "יש עוד זמן, אבל אני חושבת שזה הפתרון", אמרה שקד. "היוזמה של דרעי לבחירה ישירה במצב הנוכחי היא נכונה, אני תומכת בה. אפשר לעשות הליך בזק של בחירות ישירות תוך חודש, באמצעות תיקון חקיקה רלוונטי". יו"ר הימין החדש הבהירה כי מדובר בעמדת מפלגתה, אך טענה כי "גם כמה אנשים מהליכוד אמרו לי שזה רעיון לא רע".

איילת שקד בוועידת ישראל ללכידות חברתית של הליגה נגד השמצה
איילת שקד בוועידת ישראל ללכידות חברתית של הליגה נגד השמצה | צילום: ועידת ישראל ללכידות חברתית של הליגה נגד השמצה

עם זאת, מהליכוד נמסר כי "ראש הממשלה נתניהו לא מקדם את חוק הבחירה הישירה, אלא את הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה - הממשלה היחידה שאפשר להקים ושמדינת ישראל זקוקה לה בעת הזאת".

יש לציין כי אם יעלה להצבעה, חוק זה זקוק לרוב בכנסת, מה שאומר שמפלגה שאינה חלק מבלוק הימין, המונה 55 חברי כנסת, תצטרך לתמוך בו כדי שתעבור.