"הטנק היה בית": סיפור הלחימה של גדוד השריון - שנכתב על קרטון

במלחמת יום כיפור, לחם תחילה גדוד 106 בחזית הצפונית - ובהמשך עבר לסיני. חיים נגר, רשם את קורות הקרבות שנמשכו 151 ימים, על עטיפות של קופסאות שימורים שאכל. "20 שנה לא הבנתי מה ראיתי"

זמן צפייה: 16:03

במהלך מלחמת יום הכיפורים היה גדוד השריון 106 ל"גדוד שתי החזיתות". גדוד המילואים, שהחל את המלחמה בחזית הצפון ברמת הגולן, עבר בהמשך לחזית המצרית ובסופה שב לקונטרה, שם שכל את יזהר חופשי - החלל האחרון של מלחמת יום הכיפורים. בסיני, לחמו הטנקיסטים של הגדוד בקרבות דמים שנמשכו עד כניסתה לתוקף של הפסקת האש. חיים נגר, נהג טנק בגדוד, רשם את קורות הקרבות של 151 ימי לחימה, לפני קרוב ל-46 שנים - על העטיפות של קופסאות השימורים שאכל אז, כטנקיסט צעיר.

לאחר שנשלח הגדוד לרמת הגולן להילחם בסורים - גילו הלוחמים כי לקחו להם את הטנקים להשתתף במלחמה. "היינו חטיבת טנקים בלי טנקים", סיפר אברהם ברעם, מפקד חטיבה 164 במלחמת יום הכיפורים. המילואימניקים של הגדוד אספו טנקים מכל רחבי הדרום, ונשלחו היישר אל הקרבות בסיני, כשהמלחמה ביומה השלישי. "כשאתה עסוק במלחמה, אתה לא מרגיש שום דבר. הטנק היה סוג של בית שאנשים לא היו יוצאים ממנו כמעט כל היום וכל הלילה. בתוכו נוסעים, נלחמים, יורים וגם עושים צרכים לפעמים", המשיך ברעם.

אלי יבלונק, מפקד טנק בגדוד 106, אמר: "נכנסנו ישר לקרבות, בלי מודיעין, בלי שום מידע על מה שקורה לפנינו, פשוט זרקו אותנו לכביש וטנקים התחילו להתפוצץ". נגר, תיאר את אחד הקרבות: "הטנק שלי חטף טיל שנכנס לנו בדיוק בין הטובה לצריח - והזרים אש פנימה. פתאום הרגשתי חום מאחוריי, עצרתי וקראתי לחבר'ה בטנק, חשבתי שהם כבר מתו". במהלך הלחימה, נפצע מפקד הגדוד משה גל, ומי שנכנס לנעליו היה הסגן, חיים זיו. בבוקר הראשון תחת פיקודו, קיבל הגדוד משימה חדשה - יציאה אל כיוון הבלימה, לעצור את ההסתערות של הצבא המצרי.

טנק של גדוד 106
טנק של גדוד 106 | צילום: החדשות 13

בהמשך, יבלונק נפצע ואיבד את ידו השמאלית ואת מאור עיניו. בימי הקרבות האלה, איבד הגדוד שישה מלוחמיו. לאחר מספר ימים של קרבות קשים, הבלימה הפכה למתקפה. גדוד 106 נשלח לחצות את תעלת סואץ אל תוך יבשת אפריקה בניסיון להוציא את הצבא המצרי משיווי משקל. בצליחת התעלה, גילו הלוחמים את המחיר הכבד שגבו הקרבות. "לקראת הבוקר, נעמדנו בטור מול התעלה, היו שם הרבה חיילים שוכבים על אלונקות, מכוסים בשמיכות. הייתי עייף אז אמרתי למורנו בקשר - למה הם ישנים? גם אני רוצה לישון. הוא שתק ואמר לי - 'ככה, תסתכל קדימה ותסתום את הפה'. 20 שנים לא הבנתי מה ראיתי, עד שאחד המפקדים שלי אמר לי שאלה היו הרוגים מכוסים בשמיכות".

לוחמי הגדוד חצו את התעלה בתנאי לחימה קשים ביותר, נכנסו לאפריקה - והשתתפו במאמץ האדיר של צה"ל לסיים את המלחמה. הם מצאו עצמם בשטח נחות ובנחיתות מספרית גדולה מאוד, אך למרות זאת, השיגו ניצחון גדול. "בשנים הראשונות, הייתי דתי מסורתי, הייתי צם ונשאר בבית לבד ביום כיפור, אחרי זה הפסקתי", הסביר נגר. "בהמשך, הייתי מוציא את הניירות האלה, מדפדף בהם וקורא קצת. עכשיו אני יותר נפתח עם זה, אלב עד עכשיו לא נתתי לאף אחד לגעת בזה, זה מאוד יקר לי".