בין פעילות מבצעית לקפה עם חברים: כך נראה חודש מילואים בשטחים

לפני חודשיים נחת בתיבת הדואר של כתב חדשות 13 צו מילואים, התאריך - אמצע נובמבר, תחילת החורף, המיקום - קבר רחל, בית ג'אלה, על קו התפר של דרום ירושלים. הוא החליט לתעד את את הקו של סוללה ב' מגדוד 404 של התותחנים, בו הוא משרת יחד עם חבריו למילואים, שנחתו היישר ליום הזעם הפלסטיני בבית לחם. מחפשים אמצעי לחימה ומשתתפים במעצרים ליליים, חוטפים אבנים ורודפים אחרי משליכי בקבוקי תבערה.

המעבר  בין שגרה שפויה לחודש של קו בשטחים מרגיש באופן אבסורדי כמעט טבעי למאות אלפי ישראלים. לאף אחד זה לא נוח, וגם לא כל כך קשה לחמוק מהמילואים, אבל בסוללה ב' כמעט כולם מתייצבים, תמיד. בכל שנה הם באימון עם התותחים, ואחת לשלוש שנים עושים קו שטחים. הגדוד הוצב בגוש עציון. שניה אחרי היציאה מכביש המנהרות בירושלים מתקיימת מציאות שונה מאוד. אלה לא הרקטות מעזה או האיומים מצפון, אלא בקבוקי התבערה, המטענים והאבנים שמזמן הפסקנו לשמוע עליהם. כמה ימים לתוך הקו מתקיימת פעילות אבטחה בבית לחם. המפקד הוא אלוף משנה דוד שפירא, קצין מצטיין, מי שהיה המג"ד של אלאור אזריה. לפני 11 שנים שמע מביתו קולות ירי מישיבת מרכז הרב, בזמן שהשוטרים המתינו בחוץ הוא התפרץ פנימה וחיסל את המחבל שהספיק לרצוח שמונה אנשים. עכשיו הוא מח"ט עציון.

לחברים בגדוד יש תפיסות פוליטיות שונות. מתווכחים הרבה, בעיקר בתוך הסיטואציה המורכבת שקרויה שטחים. בצוות יש אנשים מכל הארץ ומכל קצוות הקשת הפוליטית; ליכוד, כחול לבן, מרצ ועוצמה יהודית. תמהיל של אנשים שישנים שק"ש ליד שק"ש. ואדיק, החובש, עלה מרוסיה לארץ בגיל שש. הוא פסיכולוג שעבד עם פגועי נפש ועכשיו עם נערים עם בעיות רגשיות. כשהוא מגיע למילואים, הוא משאיר אישה ושני ילדים בבית, כמו רבים מחבריו. הסמג"ד, יאיר שימל, מנהל את המכינה הקדם צבאית בעלי. לפני תשעה חודשים תרם לאדם זר כליה, נתינה לשמה. אלנתן, חבר צוות נוסף, נאלץ להיעדר מהמילואים הפעם - כי גם הוא בדיוק תרם כליה לאדם שלא הכיר.

בין מארב לפיזור הפגנה, כשמגיעים לחדרים - הם מתמודדים עם אתגרים מסוג אחר. לצד האבות שנוטשים אישה וילדים לכמה שבועות, ישנם הצעירים יותר, הסטודנטים, שבמקום קפה ועוגיות פותחים ספרים ומחשבים בין שמירה לשמירה. "אני אתן למישהו עם ילדים בבית לבוא ואני עם הלימודים שלי אשאר בבית?". אדיק קפצן: "יש קטע שאתה עובר לפאזה אחרת לגמרי. אתה לא רק מחליף דיסק, כל הבפנוכו שלך משתנה. שמת לב שכל פעם שמגיעים למילואים, ברגע ששמים את המדים, כל אחד חוזר לתנוחות שלו מפעם. יש תחושה של משפחה שממשיכה, אז זה זה. אתה מגיע למשפחה האחרת שלך".