"אימהות העוטף": קבוצת הפייסבוק שמספקת תמיכה להורי הדרום
כבר שנים שהמצב הביטחוני באזור משפיע לא רק על הילדים אלא גם על האימהות, שפעמים רבות חשות אשמה. התאגדות חדשה של נשים מנסה להקל מעט על התחושות הקשות. "יש דברים שרק אנחנו יכולות להבין"
האזעקות שהיו בסוף השבוע בעוטף עזה הגיעו, שוב, באופן לא צפוי. הפחד והחרדה מהלא נודע מלווים כבר שנים את ילדי הדרום, שהשגרה שלהם מופרת בכל פעם מחדש. מי שנאלצות להתמודד עם המצב הן האימהות של הילדים, שצריכות להתגבר על הפחד בעצמן ולהשרות ביטחון על ילדיהן הרכים.
כבר בשעה 15:30 אחר הצהריים, חצי שעה לפני סיום הלימודים, הגיעה שרית דהן לגן מודאגת וסקרנית. היא רצתה לדעת איך עבר היום על בתה תהל, שרק לפני יומיים לקתה בחרדה בזמן הירי לשדרות, וצולמה כשהיא מתגוננת בממ"ד, מפוחדת. "שיחקתי בחצר כי לא היה צבע אדום וקסאמים", סיפרה תהל.
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
נתניהו על חקירת יועציו: "רבים מרגישים שמשהו כאן לא בסדר"
חשד לרצח בדרום: בת 50 נורתה למוות; בעלה נמלט ואותר לאחר מרדף
לאחר 5 שעות – תם דיון הקבינט; חמאס: "אין ממשלה פעילה בישראל"
"אנחנו תושבים שקופים", זעמה שרית. "עכשיו אנחנו עושים רעש, ותקשורת, וכולם מגיעים וכולם שומעים. אבל יום-יומיים כולם חוזרים לשגרה ואנחנו שוב נשכחים עד לקסאם הבא". ביום שישי כתבה שרית פוסט בפייסבוק והתנצלה בפני בתה על החיים הקשיים בעוטף. "אני פה, מחבקת בכל רגע ושנייה", כתבה שרית.
והיא לא לבד. עוד ועוד אימהות מהעוטף מודות כי הן מרגישות אשמות בכך שהילדים שלהן עוברים חוויות קשות. "יש ניואנסים קטנים שרק אנחנו, אימהות העוטף, יכולות להבין", הסבירה אורלי פטל-אהרון, תושבת קיבוץ גברעם. פטל-אהרון היא גם מדריכת הורים, וכאשר הבחינה באותן תחושות במהלך עבודתה היא החליטה לפתוח קבוצת פייסבוק בשם "אימהות העוטף". "פתאום הבנתי שאין שום קבוצה פה באזור של אמהות שתומכות", אמרה, "דווקא כאן, באזור המשוגע הזה, כן מדברים על קשיים והתמודדות עם הילדים במצב הזה". לדבריה, כוונת הקבוצה היא לייצר כוח חזק שהוא גם חברתי וגם כלכלי, פוליטי והכי חשוב - כוח נשי.
היום פעילות בקבוצה כבר יותר מ-2,500 אימהות, שבעל כורחן יש להן מכנה משותף אחד ברור. "בפלטפורמה הזו אנחנו מעלים את הפחדים שלנו ובנות שם תומכות אחת בשנייה", אמרה חן רינד, תושבת עוטף עזה וחברת הקבוצה. "המשפט 'תלוי מה יהיה המצב' זה כמו 'בעזרת השם' החדש", הוסיפה פטל-אהרון, "אנחנו לא יכולים לתכנן כמעט שום דבר בידיעה שזה באמת יקרה".
החיבור שנוצר היה כל כך חזק ומיידי וחצה כבר מזמן את גבולות הרשת החברתית. הקבוצה הפכה למשענת בזמנים מתוחים ומורטי עצבים, והאמהות בעוטף לא פוסלות אפשרות להשתמש בה ככלי פוליטי שיעזור להן במטרה אחת: להחזיר את השקט לעוטף. "אנחנו גאות במקום שאנחנו חיות בו", סיכמה פטל-אהרון. "לא נעזוב כאן. אנחנו רוצות לחיות פה ורוצות מינימום ביטחון לנו ולילדים שלנו".