ננטשה ע"י הוריה ברוסיה כשהייתה בת 4 - והפכה ללוחמת מג"ב

ספק אם בגיל ארבע, כשהייתה בבית הילדים הנטושים שברוסיה, ליבי לבנה חלמה שתעמוד יום אחד במדים של משמר הגבול. אבל אולי מסלול המכשולים שעברה בחייה הקשים ונטישת ההורים ברוסיה הם שחישלו אותה והפכו אותה ללוחמת שלא מוותרת. "כל מה שחוויתי בחיים גרם לזה שאני אהיה מאוד לוחמנית באופי שלי, אז בן אדם לוחמני, מן הסתם שילך ללוחמה אחר כך", מספרת לבנה. היא נולדה ברוסיה להורים אלכוהוליסטים כשהאם עבדה בזנות. שניהם נטשו אותה כשהייתה בת ארבע. "כשהיא הייתה יוצאת לעבודה היא הייתה משאירה אותי לבד עם הגברים שלה", היא מספרת. "שש וחצי שנים אני לא זוכרת".

הסיפור שלה שריגש את המדינה נחשף בתוכנית "אבודים" עם צופית גרנט שיצאה איתה יחד לחיפוש אחר שורשיה. כשהייתה בת שש, ליבי אומצה על ידי גילה, צברית שורשית שאיבדה את בנה ונסעה במיוחד לרוסיה לאמץ ילדה. "תראו את העיניים העצובות. אני ראיתי אותה ככה, מגולחת", סיפרה גילה. "היה לה הרבה מה ללמוד ומה להשלים כי שם היא לא הייתה בגן. היא צפתה בטלוויזיה או שיחקה עם האווזים והחזרזירים שהיו שם". הגילויים של ליבי וגילה היו סוחטים. הם הגיעו לבית היתומים שממנו נלקחה ליבי ופגשו גם את אימה, נרקומנית שנמכרה לעבדות על ידי גברים זרים ונאלצה גם לעבוד בזנות.

"היד שלה הייתה עם מכות", סיפרה לבנה. "גיליתי שבסופו של דבר, הגבר שאימא שלי חיה איתו מכה אותה וכששאלתי אותה, 'למה את לא עוזבת אותו?' כי מבחינתי זה נורמלי שאם גבר מכה אותך את קמה והולכת, היא אמרה, 'לא, לא, זה בסדר. הוא רק מרביץ לי מדי פעם'. המשפט 'מדי פעם', זה מזעזע". מרגע שעזבה את רוסיה ליבי הדחיקה הכול. היא לא זוכרת אפילו מילה ברוסית ולומדת מילים בשפה משוטרים שאיתם היא חולקת את המשמרות.

"האמת היא שדווקא כל החלק של החוקים מאוד מתאים לי כי אני מאוד נוקשה בכל הקטע של החוקים", היא אומרת. "אני לא חושבת שצריך לעבור אותם ומי שעובר, אז אני צריכה להעניש אותו". אחרי שסיימה את הטירונות בהצטיינות, ליבי החלה קורס קלעים, אבל מציאות הקורונה שינתה קצת את סדר היום. בינתיים היא סופחה למשמרות שיטור בנתניה כדי לאכוף את חוקי הקורונה ואת עטיית המסכות. אחרי שהיא מסיימת את המשמרת היא חוזרת כמובן לאימה גילה, שנתנה את כל כולה לבתה המאומצת ובעיקר גאה מאוד בדרך שעשתה.