שנה בלעדיה: בנה ובעלה של הנרצחת מברקן מנסים לצאת לחיים חדשים

גיא יחזקאל ובנו קאי, שמכיר את אמו רק מהתמונות, עזבו את דירתם בראש העין ועברו לגור באשדוד כדי להתחיל מחדש: "הרגשתי שם לבד". לצד האבל המתמשך, משפחתה מאוכזבת מההליך המשפטי נגד המחבלים

זמן צפייה: 08:19

שנה לאחר שאמו קים לבנגרונד-יחזקאל נרצחה בפיגוע באזור התעשייה ברקן, קאי בן השנתיים נאלץ להתרגל לגן חדש באשדוד. עד לא מזמן התגוררו קאי ואביו גיא בראש העין, בדירה צמודה להוריה של קים. הזמן שחלף והזיכרונות שנותרו הובילו את גיא לבקש שינוי. "אני אמנם בקשר טוב מאוד עם ההורים של קים, אבל היה לי קשה בדירה הקודמת - הרגשתי שם לבד", סיפר.

את הבית החדש עיצב וריהט גיא כאילו שקים נמצאת לידו. "הלכתי לקנות רהיטים לבית, ותהיתי 'איך אבחר הכול חדש?'. פריטים שחשבתי שקים לא הייתה אוהבת - לא לקחתי", אמר. על גופו חרט לאחרונה קעקוע עם תווי פניה של קים, ולצידו שעון המציג את השעה האחרונה שבה התראו השניים לפני שנרצחה. "אם לא קאי - הכל היה אחרת. הוא הדבר היחיד שמחזיק אותי".

לכתבות נוספות בנושא >> 

ביהמ"ש גזר שנת מאסר על אח של המחבל מהפיגוע בברקן

הפיגוע בברקן: המחבל התכוון לחטוף ישראלים ולדרוש שחרור אסירים

"לא עצרה בעד בנה": אם המחבל מברקן הורשעה באי מניעת הפיגוע

גיא יחזקאל ובנו קאי מתבוננים ביחד בתמונות של קים
גיא יחזקאל ובנו קאי מתבוננים ביחד בתמונות של קים | צילום: חדשות 13

כזכור, בחודש אוקטובר נכנס מחבל למפעל "אלון" שבאזור התעשייה בברקן, ירה למוות בזיו חג'בי ובקים, פצע אישה נוספת באורח בינוני - ונמלט. קים, שרגעים בודדים לפני שמצאה את מותה עוד ליוותה את בנה לגן, נמצאה כפותה באזיקונים על רצפת המפעל. אביה, רפי לבנגרונד, לא חיכה להודעה של הגורמים הרשמיים ונסע לברקן, שם מצא את בתו ירויה. "רפי התקשר ואמר לי שקים מתה", סיפר גיא, "לפני כן, כשרק הודיעו לי שהיה פיגוע, סירבתי להאמין שקרה לה משהו. קיוויתי שאולי הרשת הסלולרית קרסה או שאולי פינו את קים כנפגעת חרדה. הרמתי את הראש למעלה - והתפללתי".

אחרי הפיגוע נערך מצוד של חודשיים עד שהמחבל אשרף נעאלווה נתפס וחוסל על ידי כוח של הימ"מ. אחיו ובני משפחה נוספים נעצרו בחשד שסייעו לו, ובחודשים האחרונים מתנהל משפטם בבית דין צבאי. משפחתה של קים, שמגיעה לכל דיון משפטי, מאוכזבת וכואבת - בעיקר כשאחיו של המחבל קיבל שנת מאסר בלבד. המשפחה גם זועמת על העובדה שבית משפחתו של המחבל לא נהרס כעונש מרתיע, בעוד הם חיים בכל יום ובכל שעה את האובדן.