בחזרה לסמטת המתפללים: "קודקוד צוקים? הוא כרגע פצוע קשה"

יום שישי, 16 בנובמבר 2002, 19:00. אחרוני המתפללים במערת המכפלה חוזרים לקריית ארבע דרך "ציר המתפללים". מחבל של הג'יהאד האסלאמי מתמקם מול השער הקטן בדרום קריית ארבע ותוקף. שני מחבלים בסמטה ליד יורים לעבר כוח של חיילי נח"ל ומשמר הגבול. זה הפך לאחד הקרבות הקשים ביותר של צה"ל בימי האינתיפאדה השנייה. 14 פצועים ו-12 הרוגים, בהם מפקד חטיבת חברון, אלוף-משנה דרור וינברג. עכשיו בפעם הראשונה נחשפות הקלטות מערכות הקשר המתארות את מה שהתרחש בקרב ההוא.

חטיבה: מסגרות צוקים תכריזו 'פרש טורקי' (חדירה ליישוב) בכל הג' (גזרה) שלכם
גדוד הנח"ל: רות, לא קיבלתי.
חטיבה: להכריז 'פרש טורקי', היו 'ילקוטים' (יריות) על היישוב.
גדוד הנח"ל: רות, בקריית ארבע או בחברון?
חטיבה: הירי היה בחברון.
גדוד הנח"ל: קיבלתי

"אני בבית, שומעים יריות ומתחלים כבר לחוש שאולי השבת הזאת הולכת להיות שונה. אבל עדיין יושבים בשולחן שבת. עדיין לא משנים את השגרה", סיפר השבוע אלכס קוגן, חבר כיתת הכוננות בקריית ארבע בעת הקרב. "אני האמת, האמת שהגעתי לפה בתחושה כזאת שאין פה מחבל, הכל זה סתם עוד אירוע", מוסיף מאיר בן שיטרית, חבר כיתת הכוננות בעת הקרב.

מחבל של הג'יהאד האסלאמי מתמקם מול השער הקטן בדרום קריית ארבע ותוקף. שני מחבלים בסמטה ליד יורים. בן שיטרית: "הוא נמצא פה בין העצים ויורה בכל מי שיוצא מהשער. שמעתי איזשהו 'אללה אכבר' כזה, מרחוק ואני זוכר את הריקושטים של הרסיסים. זה הכניס אותי ל'הלו, יש פה מחבלים, קרב'".

את היריות שומע גם וינברג שנמצא במפקדת החטיבה. בן 38, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, מג"ד 890 בצנחנים ומפקד מגלן. מונה לתפקיד המורכב של מח"ט חברון. "תוצאות, לא תירוצים" הייתה הסיסמה שלו. הוא הגיע לחברון בשיא האינתיפאדה השנייה והביא לרגיעה יחסית. הוא התבלט כמי שלא מהסס לרוץ לתוך האש גם כדי לחלץ ילדה פלסטינית. באותו ליל שבת לקח את הג'יפ ומיהר לסמטה בניסיון להבין מה קורה.

חטיבה: רות, אפשר לקבל דוח מצב בקשר לפרחים (פצועים)? אני קיבלתי ממוקד שיש גם הרדוף (הרוג) אחד.
גדוד הנח"ל: רות, קבלי אנחנו מכירים הרדוף (הרוג) אחד כרגע מהדקות האחרונות ידוע על פרחים (פצועים) ויתכן גם הרדופים (הרוגים) נוספים
חטיבה: לא קיבלתי, זיהיתם פרחים (פצועים) ומה עוד?
גדוד הנח"ל: ישנם פרחים (פצועים) נוספים, כנראה שיש גם הרדופים (הרוגים). כרגע בבדיקה.
חטיבה: רות, קיבלתי. אם תדעו מאיזה מסגרות, בבקשה דווחו לנו.

"אני זוכר שהוא מגיע לפה ויורד לסמטה והוא יודע שיש לו פצועים בתוך הסמטה והוא מנסה להיכנס לחלץ אנשים", משחזר קוגן. בסמטה יש כבר כמה הרוגים של הנח"ל ומג"ב ועוד פצועים. בשטח אין מספיק כוחות. דרור לא מחכה תגבור ואחרי שהוא לא מוצא דרך לאגף את המחבלים, הוא נכנס לסמטה עם הג'יפ. קוגן: "הוא רצה לזהות עקבות של מחבלים לבצע מרדףף אחרי המחבלים שברחו, אבל הפעם הם באו להרוג ולהיהרג בסוף". הוא הספיק לרדת מהרכב אבל מואר בפנסים של הג'יפ שחנה מולו, נורה ונפצע פצעים אנושים.

חטיבה: מסגרות צוקים תכריז בבקשה על צבא שמיים (פיגוע מיקוח)
סאלח, סמג"ד לביא:  צוקים שלום, אני הבנתי צבא שמיים?
חטיבה: רות, קיבלת את מצבו של קודקוד צוקים? (דרור וינברג)
סאלח: שלילי. אמרי שנית
חטיבה: קיבלת מצבו של קודקוד צוקים? הוא כרגע פצוע קשה. הוא מפונה
סאלח: כאן משנה ענבים - קיבלתי. אני בדרכי
חטיבה: רות, תקפיץ כמה שאתה יכול כוחות לתגבור ביישוב

בן שיטרית: "שעתיים היה פה בלבול אחד שאני קורא לו 'תסמונת המפקד הסורי'. פשוט הורידו את המפקד הגדול שזה דרור ומתחילה פה תסבוכת".  אנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע מוצאים את עצמם לבדם אחרי שחיסלו את המחבל הקרוב. בחולצות שבת לבנות הם מחליטים להיכנס לסמטה החשוכה כדי לפנות את הנפגעים. "התמונה הייתה פה אפוקליפטית. יש פה צינורות מים שהתפוצצו וזה היה נראה כמו נהרות של דם", מספר קוגן. בן שיטרית: אני נפגש בגופה מצד ימים, גופה מצד שמאל. אני פותח את הג'יפ ורואה גופות שוכבות אחת על השנייה. אני רואה חייל של מג"ב, עוד שניים שוכבים פה, עוד שתי גופות ואני זוכר ששמעתי פיקה של רימון. הרימון מתפוצץ. ואני זוכר דבר אחד, שאחרי זה היה שקט.

רק אחרי שמגיע מג"ד הנח"ל ערן ניב, אחרי ארבע שעות מתחילת האירוע, הוא מאגף את המחבלים והורג אותם. תוצאות הקרב קשות. במשך 4 שעות הצליחו שלושה חבלים לפצוע 14 ישראלים ולהרוג 12, בהם וינברג. "אני בארוחת ערב שבת בבית, רמטכ"ל, ואני מקבל דיווח על פיגוע בסמטת המתפללים", משחזר שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, מפקדו של וינברג בסיירת מטכ"ל. "מדווחים על הרוג ועוד אחד ועוד אחד ואעוד אחד. זה מגיע ל-12 הרוגים. ואחר כך השמות. וביניהם מפקד החטיבה דרור, ואתה מרגיש איזושהי אחריות. בעצם עזרתי לו לקבל החלטה להגיע לרגע הזה. הוא היה פקוד שלי בסיירת מטכ"ל. כשהוא סיים את תפקיד מפקד צוות, הוא בא להתלבט האם להמשיך לשרת ביחידה או לצאת לצבא הגדול. בכל תחנה שסיים הוא בא להתייעץ איתי מה הלאה".

הוריו הגרושים של דרור שומרי שבת ולא מודעים למתרחש. שי הבן הצעיר, שמת כמה שנים מאוחר יותר ממחלת הסרטן, מבין מה קרה. "שי צלצל אליי, אנחנו לא מרימים טלפון", מספר אורי וינברג, אביו של דרור. "זה מצלצל ומצלצל ואני לא מרים. בסוף, מי יכול צלצל? אני יגד. שי: אבא, קרה משהו לדרור. יש בחברון.. ואז לא שמעתי".

"לא חשבתי שאלוף-משנה, מפקד חטיבה, יכול להיהרג", מוסיפה אמו של דרור, בת שבע הופרט. "חשבתי שעברתי את זה. את השנים של הפחד, של לבנון, שהכול.. חשבתי שעברתי את זה. אני חשבתי שמשהו לא יכול כבר לפגוע בו. לא עלה בדעתי שהוא יכול להיפגע".