שנה לאחר כינונה של ממשלת נתניהו, ועם סיומו של מושב החורף בכנסת, התבקש עפר שלח - נציגה המובהק של הפוליטיקה החדשה - לנסות ולהעריך כיצד השתנתה המפה הפוליטית, והאם גם הוא עצמו השתנה.

שלח, קצין צנחנים, נפצע קשה ממטען צד בלבנון ואיבד את עינו. מאז הפציעה עבר למסלול אקדמי ופיתח קריירה ספרותית-עיתונאית מרשימה כסופר, כתב ופרשן בענייני צבא, פוליטיקה, חברה וספורט. לפני כשנה וחצי חצה את הקווים והחליף צד, ל"יש עתיד".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569381131/ntr_196998.jpg' name='ח"כ עפר שלח, יש עתיד' desc='ח"כ עפר שלח, יש עתיד' credit='יח"צ' ratio='1.33']

"במידה רבה, הדברים שהיו חשובים ליש עתיד, ושאישית טיפלתי בהם, היו במרכזם של שני המושבים", הוא פותח. "במושב הראשון התקציב וחוק הריכוזיות, ובשני - חוק הגיוס. מפלגתית ואישית, הקפיצה למים היתה מיידית וישירה, ללא תקופת הסתגלות לחיים הפרלמנטריים והפוליטיים. כאן רצינו, ורציתי, להיות.

"אני בהחלט מרוצה מהתוצאות, וברמה האישית התהליך היה מרתק עבורי. לגבי הריכוזיות, היתה ועדה עם בכירי הרגולטורים, אחר כך באה הממשלה ועשתה מה שעשתה עם המלצות ועדת שני ואז הממשלה החדשה השליכה את החוק למרגלות הכנסת, עם רשיון חופשי לעשות בו כרצונה. שינינו בוועדת הכספים את החוק הזה באופן מאוד משמעותי, ובסוף עמדתי במרכז הובלת ההסכמות שהתבטאו בו.

חברי כנסת חדשים לרוב לא מטפלים על ההתחלה במכירת חברות במאות מיליוני שקלים, עם שינויים אופציונליים בבעלות על הבנקים. כך גם בגיוס, נושא שהעסיק אותי עוד לפני הבחירות, ומטבע הדברים גם בעבודה לצד השר פרי. לי כל זה קרה בשני המושבים הראשונים. זה מרתק".

מעולם לא התייחסתי לחבירה עם הבית היהודי כשידוך. היתה שותפות אינטרסים בעניינים מסוימים תוך ידיעה שיש מחלוקות, וכיום המחלוקות באות לידי ביטוי. הם לא שונים מבחינתי מכל סיעה אחרת בקואליציה

שלח קפץ לפוליטיקה מהעיתונות, ענף במשבר הולך ומחריף. הממשלה הציגה גם תוכנית לסגירת רשות השידור ולבנייתה מחדש. "אני לא מתחרט על המעבר, ולא מתגעגע", הוא מספר. "היה לי טוב בחיי הקודמים. אני רואה ספורט ואני רץ.

"אני מאוד בעד השידור הציבורי, אפילו חושב שהדרך הנכונה לממנו היא מאגרה. אבל, בין רשות השידור כיום לבין שידור ציבורי כמו שאנו רוצים אותו אין קשר. העובדה שזו רשות ציבורית, הממומנת מכספי הציבור, לא הופכת אותה לשידור ציבורי ראוי. רשות השידור היא גוף מסואב, אבל אין פתרון אלא בלסגור ולהקים מחדש. אני אומר את הדברים מתוך אמונה ששידור ציבורי חיוני, ואכן צריך להיות ממומן על ידי הציבור בלי תלות בפוליטיקאים, אבל זו לא הרשות הנוכחית. מי שמגן על רשות השידור בשם הצורך בשידור ציבורי - מחבר שני דברים שלא קשורים. הרשות מלאה בהתערבות פוליטית, עם ניהול ומבנה כל כך גרועים שלא ניתנים בכלל לתיקון".

סיפור ועדת חוץ וביטחון היה צריך לבוא על תיקונו מזמן, וזה תלוי באדם אחד בלבד: ראש הממשלה. אני לא מכיר הטייה נכון לעכשיו לכיוון הנגבי, ומאמין שרוה"מ יכול לסגור עניינים בשיחה טובה אחת עם לפיד

דיברת על השוויון בנטל. עם יד על הלב, מה השתנה? רבים טוענים שכלום.

"בשביל לשנות את החוק הוא צריך לעבור שוב בכנסת. כשנאמתי על החוק במליאה, לקחתי את פסק הדין של בג"צ שביטל את חוק טל, הבאתי מתוכו כ-6 מובאות של 3-4 שופטים שונים, ביניש, רובינשטיין ועוד. בג"צ שרטט אז את קווי החוק שהוא רוצה לראות בעתיד, והחוק שלנו עונה לזה אחד לאחד.

חוק טל כשל בראש ובראשונה בגלל אי יישום. לא בגלל הציבור החרדי, אלא בגלל המערכת והממשל ומערכת הביטחון. בחוק הנוכחי יצרנו הסדר שלם שיגרום לרשות המבצעת להתייחס לגיוס החרדים ברצינות. זה העיקר. העובדה שאין שיקול דעת בעניין יעדי הגיוס, ושאם לא ימולאו היעדים - 5,200 חרדים עד יוני 2017 בשערי הבקו"ם, מהם 3,200 לצבא שזה פי 2 ממה שיש היום - השאלטר יירד אוטומטית.

"יחד עם ההסדר עם האוצר, יצרנו מנגנון שמכריח את המערכת הממשלתית לפעול גם בגיוס החרדים וגם בכניסתם לשוק העבודה. התחלנו ממצב הדומה למצב הקיים, תוך שלוש שנים נתקדם לפי 2. גם בג"צ והשופטת ארבל אומרים שהדרך לשוויון ארוכה וקשה, ומי שרוצה שוויון, צריך ללכת בדרך הזו. בעוד 5-6 שנים המצב יהיה שוויוני. אם השירות האזרחי לא יוכיח את עצמו, הוא יבוטל. לראשונה הרשות המבצעת צריכה לעבוד, כדי שבצעד הבא נוכל ללכת לשוויון בנטל".

הדבר הכי גרוע שקרה לחוק הזה הוא שקראו לו שוויון בנטל. נתנו לבעיה הזו לתפוח למימדים כאלה במשך 65 שנים, ואי אפשר להגיע בצעד אחד לשוויון. הצעד הראשון אדיר, אבל מי שחושב שמהלך אחד ייצור שוויון, טועה ומטעה

"התהליך המדיני בנקודה מסוכנת, שני הצדדים בעיקר בהאשמות"

דבר אחד ששלח ומפלגתו מתקשים לדחוף קדימה הוא המשא ומתן המדיני המקרטע. גם כאן, בניגוד לאג'נדה של ראש סיעת יש עתיד. "עושה רושם שהתהליך נמצא בנקודה מסוכנת, בה שני הצדדים עוסקים יותר בסרבנות ובהאשמת הצד השני", הוא מנתח. "צריך להגיד ביושר - חלקו של אבו מאזן בדברים שהוא אומר לא יותר קטן מזה של נתניהו, ואולי יותר גדול. אני שואל את עצמי מה הצד הישראלי צריך לעשות, אבל אבו מאזן לא מגלה פתיחות ותעוזה יוצאי דופן.

"מסמך קרי עדיין לא הוגש, אבל אפשר לומר שאנחנו ביש עתיד היינו בבסיס החזק והרחב ביותר שנתניהו הלך עליו לתהליך המדיני, ונמשיך לסייע כדי שישראל תגיע לסיום הכיבוש, עם שתי מדינות לשני עמים. בשבועות הבאים יתברר לאן הדברים הולכים.

"לא זזתי מאמונותיי הפוליטיות מאז שנכנסתי לפוליטיקה. ישראל צריכה לסיים בהקדם, לטובתה ולטובתה בלבד, את המצב בו אנחנו כובשים את הפלסטינים, עם שתי מדינות ופרמטרים הידועים לכל אדם: גבולות 1967 עם חילופי שטחים מינימליים, כשהפלסטינים יוכלו לראות במזרח ירושלים את בירתם; אי-החזרת הפליטים הפלסטינים לתוך הגבולות, עם סידורי ביטחון. איך פועלים להשיג זאת? עדיף לא להשלות את עצמנו ולחשוב שאם השלטון בישראל היה מתחלף מחר השלום היה פורץ. הסיטואציה יותר סבוכה, ונקפיד לבחון כמפלגה גם את מקומנו במארג הפוליטי".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569378156/ntr_196720.jpg' name='נשיא ארצות הברית ברק אובמה והנשיא הפלסטיני אבו מאזן בפגישתם בוושינגטון' desc='נשיא ארצות הברית ברק אובמה והנשיא הפלסטיני אבו מאזן בפגישתם בוושינגטון' credit='רויטרס' ratio='1.62']

התחושה היא שבסוף אנחנו, אולי יותר ממפלגות אחרות, מגשימים דברים גדולים שהבטחנו, בתוך קואליציה מורכבת, שהגרעין שלה בעייתי. בתוך מפלגת השלטון אנשים קוראים תיגר על ראש הממשלה

אני מסתכל מבחוץ על מפלגות שיש בהן פריימריס ועל התפקוד שלהן, והן לא גורמות לי רצון לאמץ את המודל. ביש עתיד מתקיימים יותר דיונים ערכיים, מאשר ברוב סיעות הבית