(15:43 דקות)

פרשת חטיפתם של שני הסרג'נטים (סמלים) הבריטים, מרווין פייס וקליפורד מרטין, עוררה הדים רבים בחודש מאי 1947, בשנתו האחרונה של המנדט הבריטי בפלסטינה. ארגון האצ"ל היה אחראי לחטיפתם וגם למותם. צוות "המגזין" ניסה להבין - יחד עם פלג לוי, במאי הסרט "פרשת הסרג'נטים" - מה בדיוק קרה שם?

כ

לא עכו, הכלא המאובטח ביותר של שלטון המנדט, נפרץ ב-4 במאי 1947. 33 אסירים יהודים ו-183 אסירים ערבים נמלטו, והבריטים זעמו. הם הצליחו לשים את ידיהם על שלושה חברי אצ"ל: יעקב וייס, מאיר נקר ואבשלום חביב. בארגון ידעו שהבריטים יוציאו אותם להורג, והחליטו לבצע פעולת מנע.

רינת ארבל הייתה תלמידת בית ספר בת 16 וחצי באותם ימים, וגם חברתו של וייס. היא נרתמה למבצע חטיפתם של הסרג'נטים בנתניה, מבצע שהיה אמור להוביל לשחרורם של שלושת שבויי האצ"ל, כך קיוו בארגון. "אני באתי בשביל לאתר שישנם פה חיילים בריטים שניתן לחטוף, כך שיהיו בני ערובה", סיפרה כשהיא צועדת ברחובות נתניה.

המפעיל של הסרג'נטים מטעם "ההגנה": "זה לא נותן לי מנוחה עד היום"

החיילים הבריטים לא היו יכולים לתאר לעצמם שהנערה מסמנת אותם כיעד לחטיפה, שבוצעה באמצעות מונית והנהג, יוסי מלר. לאחר שנחטפו, סרג'נט פייס וסרג'נט מרטין מסרו לאנשי האצ"ל מידע שמסבך את העניינים: מסתבר שהם היו מודיעים של ארגון "ההגנה" וכי נחטפו לאחר שיצאו מפגישה עם המפעיל שלהם.

מאיר נוביק ז"ל, ממייסדי השב"כ ומי שהיה המפעיל, סיפר לפני מותו: "אני גרמתי לכך שהם הגיעו לבית הקפה וישבו בבית הקפה. זה לא נותן לי מנוחה עד היום. זו הייתה פרשה נוראה בשבילי".