6 ביוני 1982. לקראת השעה 20:00 החלו הכוחות במסעם הרגלי אל היעד. קצת יותר מ-10 שעות אחר כך, הונף הדגל הישראלי על גג מבצר הבופור. במשך 18 שנים ישבו כוחות צה"ל במבצר שהפך למוצב. 30 שנה בדיוק עברו מהקרב ההוא, שנערך יומיים בלבד אחרי תחילת מבצע שלום הגליל. במסגרת מדיניות של משרד הביטחון לפתיחת חומרים בעלי ערך היסטורי לעיון הציבור, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון חושף היום (שלישי) מסמכים המספקים הצצה נוספת אל הקרב בו נהרגו שישה לוחמים ו-12 נוספים נפצעו. הקרב שהפך לאחד מסמלי המלחמה.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389017/ntr_123058.jpg' name='מבצר הבופור לאחר כיבושו' desc='מבצר הבופור לאחר כיבושו' credit='משרד הביטחון' ratio='1.49']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389268/ntr_123101.jpg' name='ראש הממשלה בגין ושר הביטחון שרון מבקרים בבופור לאחר כיבושו' desc='ראש הממשלה בגין ושר הביטחון שרון מבקרים בבופור לאחר כיבושו' credit='משרד הביטחון' ratio='1.49']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389272/ntr_123073.jpg' name='תאל יוסי בן חנן, אלוף משנה מאיר דגן, אלוף חיים נדל ועמוס ירון' desc='תאל יוסי בן חנן, אלוף משנה מאיר דגן, אלוף חיים נדל ועמוס ירון' credit='משרד הביטחון' ratio='1.49']

גוני התרומם ונע לעבר העמדה בצעדים גדולים, ולהרף עין ראה בחלון האפל שרטוטי דמות אדם וזיע גוף ורשף ובית חזהו נקרע וקול הנפץ התגלגל בכל

חדרי גופו

צעקתי: 'מה קרה?' עמי ענה: הם פצועים. אמרתי לעצמי להוציא את הפצועים והתחלתי להתקדם לבד. כשאתה מפקד אתה לא מפחד

על הכוח הופקד סגן מפקד החטיבה דאז, גבי אשכנזי. הכוח נע במספר נגמ"שים אל המבצר, כשבדרך נתקל באש מכיוון הכפר ארנון, שלמרגלות המבצר. מהאש נפגע הנגמ"ש של מפקד הכוח משה קפלינסקי, והפיקוד הועבר לרס"ן גוני הרניק, מפקד הסיירת שחזר לצבא בהתנדבות לטובת המבצע וצורף לחפ"ק של אשכנזי. משנפתחה האש, הורה הרניק: "קדימה, הסתער".

הכוחות פוצלו והתקדמו לעבר כיבוש יעדים מדרום ומצפון למבצר. "ביצענו הסתערות על פאתי היעד", סיפר מי שהיה מ"פ כוח ההנדסה, סרן צביקה ברקאי, בתחקיר שנערך אחרי הקרב. "איתרנו את מקור האש באזור הבונקר המרכזי. בשלב זה היעד היה נתון לאש כבדה וקשה היה לאתר את מקורות הירי. ארז גרשטיין (אז קצין צעיר ולימים מפקד יחידת הקישור ללבנון) דיווח שיורים עליו ושהוא פצוע. ארגנתי כוח מאולתר וביצענו הסתערות על הנקבה. חיסלנו את כוח המחבלים שהיה שם".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389276/ntr_123102.jpg' name='אלוף פיקוד צפון, אמיר דרורי, יוסי בן חנן, מחט גולני והאלוף יריב אהרון מתבוננים במפה' desc='אלוף פיקוד צפון, אמיר דרורי, יוסי בן חנן, מחט גולני והאלוף יריב אהרון מתבוננים במפה' credit='"במחנה"' ratio='1.45']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389281/ntr_123065.jpg' name='עמנואל רוזן {אז כתב 'במחנה'} ואברהם טמיר' desc='עמנואל רוזן {אז כתב 'במחנה'} ואברהם טמיר' credit='משרד הביטחון' ratio='1.49']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389286/ntr_123067.jpg' name='סאל דורון אברוצקי {אלמוג} מפקד חסע' desc='סאל דורון אברוצקי {אלמוג} מפקד חסע' credit='מיקי צרפתי' ratio='0.67']

במקביל, כוח בפיקודו של סגן מוטי גולדמן נשלח לכבוש את היעדים מצפון למבצר. במהלך ההתקדמות נפתחה לעבר הכוח אש. שני לוחמים נהרגו ושלושה נוספים נפצעו. הכוח המופתע החל להתפזר בחיפוש אחר מחסה. כוח הרתק נתקל גם הוא באש מחבלים שגרמה למותו של אחד הלוחמים ולפציעתם של שלושה.

"אחרי העיקול פגשתי את גוני. לאחר שדיווחתי לו מה קרה אמר לי: קדימה. רצתי קדימה והגעתי לתעלה, רימון וצרור פנימה", סיפר גולדמן בתחקיר המבצע. "ראיתי שהכל בסדר. אבו נכנס מימין, התעלה היתה מאד צרה ועם האפוד ממש לא הייתי מסוגל לעבור בה. הביצורים היו מבטון מזוין כמו מקלט. יצאתי מהתעלה, רזי עבר אותי וגם עמי, אני נכנסתי אחריהם. פתאום נורה צרור מלפנים שפגע גם באבו וגם ברזי, ריקושטים חלפו ליד עמי.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389290/ntr_123074.jpg' name='תאל יוסי בן חנן ואלוף אהרון יריב על ציר החוף בדרום לבנון' desc='תאל יוסי בן חנן ואלוף אהרון יריב על ציר החוף בדרום לבנון' credit='משרד הביטחון' ratio='1.42']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389294/ntr_123066.jpg' name='סגן ניר ברקת, קצין בגדוד 890 בחטיבה 35 מביט במפה ומשנן תוכניות.' desc='סגן ניר ברקת, קצין בגדוד 890 בחטיבה 35 מביט במפה ומשנן תוכניות.' credit='מיקי צרפתי' ratio='0.67']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389298/ntr_123059.jpg' name='לוחמי חיל הים וכח חטיבת צנחנים בהפלגה מאשדוד לצידון לפני הנחיתה ליד שפך נהר הוואלי' desc='לוחמי חיל הים וכח חטיבת צנחנים בהפלגה מאשדוד לצידון לפני הנחיתה ליד שפך נהר הוואלי' credit='מיקי צרפתי' ratio='1.48']

"צעקתי: 'מה קרה?' עמי ענה: הם פצועים. אמרתי לעצמי להוציא את הפצועים והתחלתי להתקדם לבד. כשאתה מפקד אתה לא מפחד. זו אחריות. אמרתי לאיתן הררנ"טיסט לירות לעבר העמדה שירתה, הוא ירה עוד אחד ועוד אחד והעמדה השתתקה. התקשרתי לגוני ואמרתי: תשמע, אני פה עם שלושה אנשים, הוא ענה לי: 'זה בסדר, אני מגיע'".

במהלך הקרבות נתקלו הלוחמים במחבלים שנשארו במקום והשיבו בירי לעברם. מהאש נהרג גם הרניק. "בבת אחת יצא מהעמדה שצף יריות עז", תיאר אחד הלוחמים. "המבצר היה קרוב מתמיד וגוני הביט בעמדה. מישהו צעק לעבר הפתח בערבית 'צאו החוצה, אתם מוקפים'. מיד שטפה מהעמדה שרשרת ירי ארוכה, מתגרה. מוטי (גולדמן) השליך לתוכה רימון. אחרי שהות קלה השליך גוני רימון מן העבר השני. שוב יצאה מתוך אפילת מחפה העמדה שרשרת ירי. גוני התרומם ונע לעבר העמדה בצעדים גדולים, ולהרף עין ראה בחלון האפל שרטוטי דמות אדם וזיע גוף ורשף ובית חזהו נקרע וקול הנפץ התגלגל בכל חדרי גופו". גולדמן סיפר על אותם רגעים: "לא ראיתי שהוא נפל. צעקו לי: מוטי, גוני נפגע. הגעתי בריצה אחרי חצי דקה, והוא כבר לא היה חי. הייתי המום".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389301/ntr_123103.jpg' name='חבירת כוחות צהל עם הנוצרים. הרמטכל רפול איתן לוחץ יד לבאשיר ג'ומייל' desc='חבירת כוחות צהל עם הנוצרים. הרמטכל רפול איתן לוחץ יד לבאשיר ג'ומייל' credit='משרד הביטחון' ratio='1.40']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389305/ntr_123072.jpg' name='שייקה וגברי במהלך המלחמה כצוות בידור בגזרה המזרחית' desc='שייקה וגברי במהלך המלחמה כצוות בידור בגזרה המזרחית' credit='משרד הביטחון' ratio='1.48']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569389309/ntr_123071.jpg' name='שיירת טנקים עוזבת את לבנון לאחר תום המלחמה' desc='שיירת טנקים עוזבת את לבנון לאחר תום המלחמה' credit='משרד הביטחון' ratio='1.49']

הלחימה האינטנסיטית פסקה מעט אחרי השעה 22:00. בשלב זה החל הכוח לטהר את היעדים. כשנודע לאשכנזי על מותו של הרניק ועל גמר כיבוש היעדים, הוא הורה "להמתין עד הבוקר" לפני הכניסה למבצר. במהלך הלילה הבחינו הלוחמים באנשים היורדים מהמבצר. למחרת בבוקר נתגלה סולם חבלים שהשתלשל ממרומי הבופור ובעזרתו הצליחו כנראה המחבלים לחמוק מהשטח. לקראת בוקר טיפס טנק בודד לרחבת המבצר וירה לעבר נקודות חשודות. במקביל, עברו הלוחמים מתעלה לתעלה כדי לוודא שהן ריקות. בשעה 6:30 הושלם כיבוש המבצר כשעל גגו הונף דגל ישראל.

למחרת הגיעו למקום הרמטכ"ל, רפאל איתן, שר הביטחון, אריאל שרון, וראש הממשלה, מנחם בגין. מנחם בגין הביע התעניינות במחבלים שהתבצרו במבצר, ושאל "האם הם השתמשו במכונות ירייה?", שאלה שהפכה לסמל של הניתוק בין הדרג הצבאי לדרג המדיני במלחמה. הרניק זכה אחרי מותו לצל"ש מפקד האוגדה. גולדמן זכה לעיטור העוז. בשנים שלאחר מלחמת לבנון ובזמן שהיית צה"ל ברצועת הביטחון, מבצר הבופור היה לאחת העמדות החשובות של צה"ל בשל מיקומה. עם הזמן, מחבלים מהכפר ארנון, שלא היה חלק מרצועת הביטחון, החלו בהתקפות על המוצב, דבר שגרם לכיבוש הכפר וסיפוחו לרצועת הביטחון.