(4:41 דקות)

בגיל 79 השחקן והבמאי שמוליק שילה נמצא בשיא החיוניות והמרץ. שילה, שמוכר אולי יותר מכל כשמיל מרחוב סומסום, שיחק בלא מעט סרטים ישראלים ואינו מפסיק ליצור לרגע.

אבל לא תמיד שילה היה כל כך שמח. לאחר השואה, בה איבד כמעט את כל משפחתו, היו רגעים שהוא חשב כבר לוותר על הכל. "אחרי כל החיפושים, שלא פגשתי אף אחד, הגעתי לגשר, התסכלתי למטה והיצר אמר לי לקפוץ למים".

חייו של שילה היו כנראה נראים אחרת לחלוטין ללא מקום אחד בהרי האלפים שעשה את כל ההבדל. "הגענו לסלבינו, מקום יפהפה בהרים, באלפים", הוא מספר. בית סלבינו, שהיה במלחמה כפר נופש ופנימייה לנוער הפאשיסטי באיטליה, הפך אחריה לגן עדן למאות ילדים יהודים יתומים שחזרו להאמין שם שהחיים הם יפים.

את הבית הכל כך מיוחד הזה הקים איש אחד רזה ונמרץ עם לב ענק - משה זעירי. איש הבריגדה היהודית הכניס בילדים רוח שטות ומשחק ובהדרגה החזיר אותם לחיים.

אחרי עשרות שנים שלא התראו, ילדי סלבינו שוב התאחדו. אותו בית קטן בהרי איטליה הצליח כנראה לצרוב משהו בלב שהופך את הזמן שעובר ללא רלוונטי והבהיר לאותם ילדים מה הכי חשוב בחיים, גם כשהכל סביבך הופך לאפר ואבק: "העיקר לאהוב, לאהוב את האדם", מספר שמוליק.