(2:30 דק')

פרופ' אבי בן צבי, מומחה לפוליטיקה אמריקנית מאוניברסיטת חיפה: הרגע שייצרב בתודעתי לדעתי לנצח הוא לא רגע הירואי. דווקא כשאתה רואה מול המסכים את התחזיות הסופר זהירות של כל הערוצים האמריקנים, למודי הניסיון המר של שנת 2000, ולפתע מרצד באופן מאד מינורי ולא דרמטי איזושהי כיתובית קטנטנה אוהיו.

אנחנו מנבאים שאובמה זכה באוהיו בלי פרשנות, זה שובר שוויון, באותה שנייה הסיפור נגמר. זה היה כל כך מינורי וכל כך אנטי קליימקס וזה הרעיד אותי, דווקא כמי שבילה 4 שנים מחייו הבוגרים בהייד פארק שיקגו כסטודנט, נדמה לי שהיתה לי כאן חיבה לאובמה.

ראיתי את הגטאות מסביב מעבר לרחוב השישים ושלושה שהוא קו הפרדה, ראיתי את האלימות, וראיתי את המסכנות. מבחינה זו לא רק הגשמת חלום, ב-1960 - הקתולי הראשון נבחר לבית הלבן, בן גילו כמעט של אובמה. לא היתה כזאת סערת יצרים אבל זהו עוד פרק בעליית מדרגה ועלייתה של האומה האמריקנית מדרגה.

קונסטלציה של נסיבות עשתה את השינוי

ד"ר יעל שטרנהל, מומחית להיסטוריה אמריקנית: אני חושבת שכל מי שיש לו איזשהו קשר לתרבות שחורה ולהיסטוריה שחורה מרגיש היום שזה הוא יום שלא יחזור על עצמו. אני לא מצפה אי פעם בחיי לחוש כמו שאני מרגישה היום באספקט הספציפי הזה.

אני ביליתי את רוב הלילה בלעקוב אחרי וירג'יניה וצפון קרולינה, ולראות אם שתי המדינות האלו מספקות את הסחורה והולכות עם אובמה, והן סיפקו.

יש משהו מרגיע ומעודד לראות את הדרום בכל זאת מתפצל לשני מחנות ומדינות הולכות עם ההבטחה של המועמד הדמוקרטי ולא נשארות עם הקיבעון הרפובליקני. אלו שתי מדינות דרומיות שמצביעות למועמד שחור, זה באמת יום מיוחד.

מה שעשה את השינוי זו קונסטלציה של נסיבות כמו ברוב האירועים ההיסטורים המכריעים. היה כאן את האדם הנכון ברגע הנכון עם המסר הנכון, הכל חבר ביחד כדי לאפשר לו את הניצחון הזה, שהוא לא סתם ניצחון של 270 אלקטורים ועוד אחד.

זהו ניצחון סוחף שהוא תולדה גם של הנסיבות שהותיר לו הנשיא ג'ורג' בוש, של המשבר המורלי, הכלכלי והביטחוני שאמריקה נתונה בו, וגם המסר המאד ספציפי הזה שאמריקה בסתיו 2008 היתה מוכנה אליו.