כביש 90 הוא הכביש הכי ארוך, והכי מזרחי בישראל. הוא מתחיל במטולה, בצפון, ומסתיים באילת הדרומית. מסע לאורך הכביש ההיסטורי חושף גם את החצר האחורית של ישראל - את החלקים שהמדינה הזניחה ונטשה.

המסע נפתח במטולה, על קו הגבול. "שבוע ימים לפני המלחמה האחרונה, קפץ איזה משוגע מעל הגדר. אפילו הצבא לא הבחין בכך. הוא הגיע עד התאילנדים שעובדים במטעים. תאילנדי אחד אמר 'בעל הבית יש פה מישהו, אנחנו לא מבינים מה הוא רוצה'. כשבעל הבית הגיע הוא ראה איזה לבנוני. כלומר, מי ששמר על הגבול עד המלחמה האחרונה היו התאילנדים של המטעים שלנו", מספר חיים הוד, יו"ר אגודת החקלאי במטולה.

כשממשיכים לנסוע לאורך הכביש מגלים שהוא גם הרחוב הראשי של קריית שמונה. בימי "הקרקס הלבנוני" אין עסק בעיר שלא היה מציע הנחה לחיילים במדים. כיום, המצב שונה לחלוטין. "יש אנשים טובים בקריית שמונה, אבל יש הרבה ילדים שעזבו את העיר. הם עושים זאת כי אין מקומות עבודה, אין מקומות לבנייה, אין דיור ואין פרנסה", אומר בצער ד"ר בוריס סידלקובסקי, סגן ראש העירייה.

גם בטבריה מתגעגעים לעיר של פעם. הנקודה ההומה ביותר של כביש 90 ממוקמת בעיר הצפונית. במרכז העיר ניתן להבחין בבור ענק שלוכד את עינו של כל עובר אורח. רון קובי, ראש תנועת "מרימים את טבריה מהקרשים", טוען כי הבור מסמל את התהליך השלילי שעברה העיר.

"הבור הזה נמצא כאן כבר כמעט שמונה שנים. פעם ההיה פה גן עיר יפהפה, עם בימה ועצים, ואנשים היו באים לשבת בגן ולהיפגש. זה היה ה"הייד פארק של טבריה". ואז החליטו לבנות פה חניון. ה"גרידיות" והרצון להרוויח עוד שטחי מסחר גרמו לעיכוב, ובסופו של דבר לסכסוך, והפרויקט נעצר. היום המקום הזה הוא כמו פצע מדמם, הטבריינים איבדו את מרכז חייהם", הוא טוען.

כך, בהמשך המסע, עד לאילת - העיר הדרומית בישראל, נחשפים האזורים שהמדינה הזניחה ונטשה לאורך השנים. נדמה שלתושבים נשאר רק להיאחז בנוסטלגיה של פעם, אין להם ברירה. ככה זה שהמציאות הקשה טופחת להם בפנים יום-יום, ונדמה ששום דבר לא הופך להשתנות בקרוב.