(16:52 דקות)

לפני שנה הלכה לעולמה סופרת הילדים והנוער, דבורה עומר, שכתבה במהלך חייה מעל 70 ספרים. אבל אחרי כל אותם ספרים היא מעולם לא נעצרה לספר את הסיפור שלה, את סיפור ילדותה, לאף אחד קרוב או רחוק ממנה.

השבוע, כבדרך אגב, מצא בנה, גיל עומר, כונן מחשב ובו קטעים נדירים שכתבה, ככל הנראה לספר על חייה, קטעים שלא פרסמה מעולם, ובהם היא מגוללת את סיפור ילדותה, המשקעים של אבדן אם בגיל 11 ופרידת ההורים כשהייתה בת כמה חודשים והצלקות כשהתגלגלה מיד ליד במשך שנות התבגרותה.

בספטמבר 1996, אי שם ברחובות מנהטן הסואנים, נדם לפתע לבה. במהלך נסיעה במונית לפתע איבדה את הכרתה וחזרה לחיים לאחר שהובאה לבית החולים שם הצילו הרופאים את חייה. "לאחר שחזרה לארץ היא התיישבה להתחיל לכתוב ספר שנקרא 'הייתי מתה'", מספרת אחותה הצעירה, ורד מוסינזון.

עם כתיבת הספר היא כתבה כאמור קטעים על חייה, כאלו שלא חלקה עם משפחתה וילדיה מעולם. באחד הקטעים היא כותבת, "'האם את מספרת לילדייך על עברך?' שאל הגבר והפעם בטון מתעניין באמת. 'כן, כמובן, אבל לא על הכול. לפעמים אני חוזרת על עצמי או מספרת יותר ממה שמעניין אותם באמת. אולי פעם אשלים את החסר ואכתוב, במיוחד להם, על חיי".

כשאתה קורא את זה, זה ברור שהפעם היא כותבת במיוחד לנו", אומר בנה של הסופרת דבורה עומר, גיל. "אני יושב וקורא ועולם שלם נפתח בפניי, אני רואה את דבורה לפניי יושבת וכאילו מדברת איתי על זה וקמה לתחייה", מוסיף עליו בעלה ואביו של גיל, שמוליק עומר.