שוקולד חלב ב-2,200 שקלים, אסלה לשירותים ב-11,300 ומנורה ב-9,600. זהו לא סל קניות חודשי של אוליגרך, אלא העלות של בדיקת מוצר על ידי גוף המהווה מונופול במשק הישראלי: מכון התקנים.

את הסמל של המכון כבר התרגלנו למצוא כמעט בכל מוצר על המדף - סוג של אישור בטיחות שנועד להרגיע אותנו. אבל מאחורי התו הזה עומד מנגנון שמייקר משמעותית את הייבוא - גם כשהמוצר כבר נבדק, בסטנדרטים גבוהים, במדינה שממנה הגיע. והבדיקה, שעולה אלפי שקלים, מתגלגלת עלינו.

(5:57 דקות)

גיל יעקבי, למשל, מנסה לייבא לישראל כבר שנתיים אופניים מצליחים לתינוקות שמשווקת חברה אמריקנית מוכרת, אבל עד היום הגיעו לארץ רק שמונה זוגות. "אם אתה מביא את האופניים שלמות בתוך קרטון, אתה צריך לעבור בדיקה. אם אביא אותם בחלקים וארכיב פה בעצמי, אין בעיה למכור אותם", הוא מסביר את האבסורד, "זה מאוד ישראלי אבל זה נכון". גם שמעון הניג, סוחר צעצועים, נאלץ לגלגל עלויות על הצרכן: על ייבוא צעצועים מ-35 אלף שקלים מאירופה לאחרונה, הוא נאלץ לשלם למכון 25 אלף שקלים.

הכסף שחסר לתחרות במשק, ולעזרת היבואנים הקטנים, מצטבר בקופת מכון התקנים, לה יש עודף תקציבי של כ-19 מיליון שקלים והכנסות של 371 מיליון. עובד ממוצע במכון עולה 19.5 אלף שקלים בחודש, וייעול קטן של המנגנון הביורוקרטי יכול לעזור ליבואנים להילחם על המדף בסופרמרקט.

מטרתו של מכון התקנים, לוודא שמוצרים מחו"ל לא מסכנים את הצרכן הישראל, חשובה כמובן. אבל גם בשאר העולם פיתחו קודים וסטנדרטים גבוהים של בטיחות, וברבות מהמעבדות שמבצעות את הבדיקות הללו, המכון הישראלי עדיין לא מכיר. דני גולדשטיין, העומד בראש המכון, טוען מנגד כי אם מיידעים את המכון מראש על המעבדה הזרה איתה עובדים, וכי המכון הישראלי יכול לבדוק את המעבדה שבחו"ל, לא תתבצע בדיקה כפולה.

במשרד הכלכלה מגבשים רפורמה שתוכל להוזיל את הבדיקות, אבל כאן נכנסת בעיה נוספת: בדירקטוריון של המכון יש יותר יצרנים מקומיים מאשר יבואנים מחו"ל, כך שהקשחת הקריטריונים של ייבוא רק תעזור למקומיים. וכך המונופול מרמת אביב שומר בינתיים לא רע גם על עצמו.