(10:35 דקות)

לפני כחודשיים ינאי מת ממחלה קשה ורק אחרי מותו אנחנו זוכים להתוודע גם לאיש המשפחה הקשוח והקר שמאחורי החזות הרציונלית, לבן הזוג שאפשר ואהב בעיקר את עצמו. ביום ראשון השבוע כבר הייתה מצבה על הקבר של צבי ינאי, ו-30 יום מאז שנפטר מתחילה אשתו לעכל את התפקיד שהותיר לה, חינוך הילדים ושמירה על התא המשפחתי.

הוא נולד באיטליה לזמר אופרה נודד ורקדנית יהודייה ממוצא הונגרי. לאחר שאיבד את שני הוריו עד גיל 9, גדל כנוצרי בבית יתומים, הוא נאסף על ידי חיילי הבריגדה שהביאו אותו מנפולי לנמל חיפה. בישראל עזב את בית הספר בכיתה י' אבל 20 שנים מאוחר יותר, מונה לעורך העיתון "מחשבות". הוא הפך את כתב העת לכזה יוקרתי שהגיע לתפוצה של 15 אלף עותקים ופרסם שיחות עם חוקרים ומדענים.

אבל דווקא גדולתו של ינאי, מקשה כל כך על יכולת ההנצחה שלו. איש המדע, המחשבה, האומנות והרוח היה הוגה דעות רב תחומי מפילוסופיה דרך אומנות, ממוסיקה ועד מדעים. "אם היית שואל את צבי איזה חותם הוא שם, הוא היה אומר לך 'איזה שטויות, איזה חותם?' ואני חושבת שהוא כן שם איזשהו חותם, חותם שצבי עשה שצבי שם", אומרת אלמנתו, דליה הוכברג ינאי. " היו לנו שיחות על היקום על מה שיש שם הוא היה מסביר לי ולילדים על הכוכבים, הגלקסיות, האינסוף, בשבילי הוא היה הגוגל שלי", הוסיפה.

אבל לצבי ינאי היה צד נוסף. "הוא לא היה בודד אבל הוא בחר להיות לבד הרבה, לקרוא את הספרים שלו, את המאמרים ואני השלמתי עם זה", מספרת אלמנתו על החיים לצדו. "צריך הרבה לוותר ולעשות הרבה דברים באינטימיות הקטנה. צבי לא היה אדם קל, ביקורתי לגבי כל דבר שיש לו מה להגיד אבל מצד שני הרווח כל כך גדול וענק זה שווה לך", סיכמה.