(4:43 דקות)

פברואר 1974, היום האחרון של מחלמת יום הכיפורים. הקרבות הסתיימו כבר כמה חודשים קודם, אבל תמונות נדירות שצילם אחד הלוחמים בצנחנים דאז מעלות עדיין זיכרונות אצל מי שהיה שם. יורם רונן, או "שובק" כפי שכונה על ידי חבריו, היה שם על גבול סואץ כמעט חמישה חודשים. הוא הוביל את סימון תוואי הצליחה יחד עם 24 הצנחנים שהיו איתו על הזחל"ם הראשון.

החודש, בכנס של מפקדת חטיבת הצנחנים, הם יקרינו את הסרטים שהיו אצלו בבוידעם 40 שנה. הוא קרא לחברו מהיחידה, יהודה בר - היום מנהל הספארי ואז מי שהשתתף גם כן בצליחה בזמן שרונן פינה פצועים. "אם לא היינו צולחים והייתה ועדת חקירה היינו יוצאים נקיים", אומר בר ומבהיר: "לא הייתה תקלה אחת שיכולה לקרות ולא קרתה".

כשהשניים, שלחמו יחד גם במלחמת ששת הימים, צופים בסרט, יש לא מעט רגעים בלתי נשכחים. אבל הנוסטלגיה ננעלת בתחושות הקשות שהותירה המלחמה. "בחזרה הביתה לא הרגשנו כלום, קיווינו. קיווינו שזו הפעם האחרונה", הם נזכרו. הטנקים והמשוריינים שנראים שבים לשטח ישראל כבר נותנים את האות לדיון הנוקב על הכישלון וההפתעה במלחמה.

"זו הייתה מלחמה של מח"טים, מג"דים, מ"פים. כל רמות הפיקוד מעל זה עסקו במלחמות ביניהם", קובעים רונן ובר. למרות זאת, הם אופטימיים לקראת העתיד ומסכמים: "בטוח שלמדו את הלקחים. צריך לעזוב את המלחמה הזו, מספיק איתה".