"בין הפצ"ר לסינוואר": המלחמה מול ארגוני הטרור הובילה לריבוי של אירועים שלוו בביקורת משפטית כבדה. עם הזמן גברו הטענות בנוגע ל"משפטיזציה" בהתנהלות הצבאית ועל מעורבת משפטית שמגבילה מפקדים בשטח ומחלישה את צה״ל. "שקר וכזב. הפרקליטות הצבאית היא חלק מהצבא. הפרקליט הצבאי הראשי נותן דין וחשבון לרמטכ"ל, הרמטכ"ל גם הוא זה שמקדם אותו. זה חלק מהכוח הלוחם וזה קיים בכל צבא", אומר האלוף במיל' נועם תיבון והוסיף לטענתו מניסיונו האישי כמפקד: "מעולם לא עצרנו אפילו פעולה אחת בגלל הנחיות פצ"ר". אל"מ קובי הלר, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, טען גם הוא כי בשטח הפעילות הצבאית אינה מוגבלת על ידי הפרקליטות הצבאית הראשית: "אני יכול להגיד לך שבשורה התחתונה חופש הפעולה שלנו ושלי כמח"ט הוא חופש פעולה מלא ומוחלט". [img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569400000/ntr_333200.jpg' name='לוחמי צה"ל' desc='לוחמי צה"ל' credit='דובר צה"ל' ratio='1.78'] דוגמה לקבלת החלטות בשטח, מספק האלוף במיל' דורון אלמוג, לשעבר אלוף פיקוד הדרום. אלמוג היה מפקד גדוד הנח"ל המוצנח כאשר קיבל משימה לפוצץ שני בתים שהוגדרו כמפקדת מחבלים בדרום לבנון. הגדוד פגע בבית אחד והרג חמישה מחבלים, אך לפני שהורה לפוצץ גם את הבית השני, שמע אלמוג בכי תינוקות מתוך הבית. הוא הוציא את דיירי הבית וגילה כי מדובר בזוג הורים ושמונה ילדים שאף אחד מהם אינו חמוש. אלמוג הבין כי ככל הנראה, המידע המודיעיני מוטעה - והחליט לשחרר אותם ולא לפוצץ את הבית. "אתה עכשיו צריך להחליט. אתה המפקד, אתה הלוחם. תחליט", תיאר אלמוג את השיקולים המכריעים שעל המפקד לבצע בשטח. "הסתכנת יתר על המידה. סיכנת את הכוח. למה שחררת את האמא ואת הילדים. יכולת לפוצץ את הבית. זה מה שאמרו לך - תפוצץ את הבית על יושביו. אם מישהו היה נהרג בתוך הבית כתוצאה מההחלטה לסרוק, הייתי לוקח איתי רגשות אשם עד יומי האחרון", מנה אלמוג את השיקולים נגד החלטתו לא לפוצץ את הבית, אך הסביר מה הוביל אותו לבסוף לפעול כפי שפעל: "לא יכולתי לחיות עם זה. זה לא החינוך שקיבלתי".