סיפורה של שרת החינוך לשעבר ומייסדת מרצ - שולמית אלוני.

"אין אנחנו זקוקים לשוטרים שיביאו ילדים לבית הספר. הבעיה איננה חינוך חובה עד גיל 16. הבעיה המרכזית היא שאנחנו קודם כל צריכים לגרום לכך שכל הילדים בכל המקומות יגמרו בית ספר יסודי ברמה שווה". ואלוני ידעה על מה היא מדברת שכן היא מגיעה ממשפחה שהתגוררה בעצמה בדרום תל אביב בשכונת נווה שאנן, שנחשבת לשכונת מצוקה.

ב-1986 אמרה אלוני, שלמדה בפנימיית בן שמן, כי המורשת של המוסד הוא "היות האדם הנחשב. זכותו להיות שונה ובכל זאת - נחשב". בנה אודי אמר לחדשות עשר כי "היא ממש שלפה את עצמה מנתוני היסוד שלה והפכה את עצמה לאישיות יחידה במינה. היא הייתה ילד גאון וכל פעם מורה זיהה את זה והשקיעו בה".

שולמית הפכה לעורכת דין והמורה הראשונה בישראל המלמדת את מקצוע האזרחות. היא כתבה את הספר "אזרח ומדינתו". את פעילותה החינוכית היא הרחיבה באמצעות התקשורת.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568887238/ntr_191539.jpg' name='שמעון פרס ושולמית אלוני' desc='שמעון פרס ושולמית אלוני' credit='לע"מ' ratio='1.21']

הפרסום שהקנתה לה התכנית השבועית בקול ישראל גרמה לוותיקי מפא"י להבחין במשפטנית הצעירה והלוחמנית. ב-1965 הושבעה בכנסת השישית ואלוני, רק בת 35, כיהנה בה. "היא הייתה יושבת בבית ועונה במשך שעות לכל טלפון שקיבלה, לא דרך מסננת של עוזרים או דוברים. כלומר התחושה של שליחות, של משרתת ציבור עד הסוף, זה מעין קוטב הפוך למציאות העכשווית", סיפר בנה הפרופסור נמרוד אלוני.

אלוני התעקשה להביע את עמדותיה במפא"י, בניגוד לגולדה מאיר. "שולמית אלוני ראתה בגולדה אישה שהפנימה את הערכים הפטרנליסטיים הגבריים ושניהלה את הדברים בצורה גברית, אך הייתה יריבה ראויה", הסבירה ד"ר עדית זרטל, שכתבה את הביוגרפיה של אלוני.

הקרבות עם גולדה דחקו את אלוני מחוץ למפא"י אבל לא מחוץ לכנסת. לכנסת השמינית ב-1973 היא שבה כמנהיגה של מפלגה עצמאית שייסדה בשם "רצ". מאבקיה החריפים בכנסת התנהלו מול הסיעות החרדיות.

היא ביססה עצמה במשך 20 שנה כמנהיגת רצ. ב-1992 התאחדה רצ עם מפ"ם ועם שינוי ואימצה את השם "מרצ". כשרת חינוך דרשה ללמד את תורת האבולוציה בבתי הספר: "חובה היה להגיד שאנחנו רוצים שילמדו את האבולוציה. ולא לקבל מיד רגליים קרות בגלל שהרב שך לא רוצה. אם להם מותר כל הזמן ללמד את התפילות אז לנו מותר לנפנף בזה שאנחנו רוצים מדע. חובה עלינו לנפנף".

אלוני, אבירת זכויות האדם, אולצה לפנות את מקומה לטובת יוסי שריד השאפתן. דברים שאמרה בזמנו ונחשבו לקיצוניים הפכו לאחר עשרות שנים לקונצנזוס. מאבקים על נישואים אזרחיים, פתיחת מרכולים בשבת, ועל שיוויון לכל אדם באשר הוא אדם, מהדהדים את מלחמות היחיד שלה.