פרופסור ישעיהו ליבוביץ' נפטר כבר לפני 24 שנה, אך דמותו הנדירה ומעוררת המחלוקת עדיין משפיעה רבות על החברה הישראלית. ליבוביץ' היה דתי אדוק, שהקפיד על תרי"ג מצוות, קלה כחמורה. למרות זאת, קרא להפריד את הדת מהמדינה, ובכך הפך לשנוא נפשם של החרדים בארץ. בנוסף, האמין בקדושת האל בלבד, ולכן כינה את הכותל "דיסקוטק", ולא האמין בקדושת הארץ. למרות שלחם במלחמת השחרור, היה הפרופסור המתנגד החריף ביותר למדיניות הממשלה בשטחים, שאותה כינה "כיבוש". התנגדותו לשליטה בעם זר הייתה כה עמוקה, עד כי כינה את המדינה "יודונאצית", אמירה שגרמה למשבר ביחסים עם חברו הטוב, ישראל אלדד, ממנהיגי הלח"י. לאחר שמשפחת קניאס נהרגה ביהוד בשנת 1953, מרימון יד שהושלך לעבר ביתם, יחידה 101 ביצעה פעולת תגמול, שבמהלכה נהרגו בכפר קיביה 60 אנשים, ובהם ילדים. "למען דברים שבקדושה, ואולי רק עליהן, מסוגל האדם לפעול ללא כל מעצור", אמר על כך ליבוביץ', " והנה זו התוצאה של ייחוס קדושה לתכלית שאינה קדושה. אם חרבה של המדינה היא קדושה, כי אז התוצאה יכולה להיות גם הטבח בקיביה".