כמה שעות. זוהי כמות הזמן המותרת לנו לשהות בצ'רנוביל, לאחר שהשגנו את האישורים הנדרשים והגענו למחסומים, הממוקמים במרחק 30 קילומטרים מהכניסה לכור.

29 שנים לאחר הפיצוץ, כור מספר ארבע עדיין פולט קרינה גבוהה. במרחק שלושה קילומטרים בלבד ממנו ממוקמת העיר פריפייטאט, שנועדה לשכן את עובדי תחנת הכוח הגרעינית הסמוכה. שש עשרה שנים לאחר שהוקמה היא פונתה, תוך שעות ספורות בלבד, כשסכנת מוות באסון גרעיני מאיימת על חיי התושבים.

מאז הזמן כאן כמו עמד מלכת. מרכז התרבות, המלון, הכיכר הגדולה, ופארק השעשועים הקטן שהוקם לילדים עדיין עומדים על תלם, אך ללא כל מבקרים. סמלי השלטון הסובייטי עדיין ניצבים ברחובות ועל הבניינים, כמו מצבות ענק.

> לכתבות נוספות בסדרה "פצצה מתקתקת"

מסע לפוקושימה: העיר שבה הזמן נמשך, אך החיים עמדו מלכת

התאונה ב-3 מייל איילנד, שכמעט מחקה ערים שלמות בארה"ב

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569184913/ntr_69969.jpg' name='תמונות מסיור בכור 25 שנה אחרי' desc='תמונות מסיור בכור 25 שנה אחרי' credit='חדשות 10 צילום מסך (ארכיון)' ratio='1.33']

את הרקע לאסון כולנו מכירים. ניסוי שנועד לבדוק את פעולת הכור כשהוא מנותק מאספקת הזרם המרכזית שלו מסתיים במפתיע בחימומו המהיר של הכור, בהתכת מוטות האורניום - ובפיצוץ. שנים לאחר האסון התברר כי לא רק היוהרה המדעית היא שהובילה לתוצאה הנוראה, אלא פגמים חמורים שנפלו בתכנון הכור עצמו, ואשר אפילו המפעילים לא היו מודעים להם.

הודאה בתקלה שארעה בכור עצמו משמעותה פגיעה במוניטין של המדע הסובייטי, והשיטה בכלל. אלא, שטיוח האסון בכור לא מסתיים בפיצוץ עצמו. כמות קרינה הגבוהה פי חמישים מהמותר מכה בעיר הסמוכה, אבל התושבים ניזונים משמועות. הם ממשיכים בחייהם כרגיל, עד לשעת ערב מאוחרת- בה נאמר להם כי ארעה "תאונה" ומוצע להם להתפנות למשך שלושה ימים.

גם לאחר שנודע לתושבים על האסון, העיר מכותרת, ורק התושבים שעלו על האוטובוס בשעה חמש בבוקר מצליחים לצאת. בתוך כך, קווי התקשורת בין תחנת הכוח לעיר מנותקים, על מנת שהמידע על התאונה לא ידלוף החוצה.

רק כעבור 36 שעות יקרות מפז מתחיל הפינוי עצמו, ועדיין שום מידע אינו מגיע לתקשורת. פליטת החומר הרדיואקטיבי נמשכת ומגיעה גם לשבדיה, רק שם עוקבים אחר מקור הזיהום חזרה לצ'רנוביל. בינתיים חוגגים באוקראינה את חג הפועלים. מספרים כי מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית התקשר לגורבצ'וב, דרש לבטל אותן והסביר "העיר מזוהמת". גורבצ'וב, בתגובה: "אם לא תקיים את החגיגות, אתה יכול להגיד שלום למפלגה הקומוניסטית".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569405660/ntr_69888.jpg' name='אירועי 25 לצ'רנוביל' desc='אירועי 25 לצ'רנוביל' credit='רויטרס' ratio='1.60']

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569207016/ntr_69887.jpg' name='אירועי 25 לצ'רנוביל' desc='אירועי 25 לצ'רנוביל' credit='רויטרס' ratio='1.46']

שבוע חולף, דבר לא נעשה, וגובר החשש שהלבה הרותחת שנוצרה כתוצאה מהתכת המוטות תחלחל למים שמתחת לכור ותגרום לפיצוץ אדיר נוסף. הפעם, ברית המועצות מגויסת למלחמה. חצי מיליון חיילים ואזרחים מגויסים לחפור תעלה לניקוז המים, בעוד רמת הקרינה מסביב לכור כבר עומדת על פי תשעה מהכמות הנחשבת לקטלנית.

העובדים אומנם יודעים באיזו תאונה הם מטפלים, אך איש לא מסביר להם לאיזו רמת קרינה הם חשופים. יתרה מכך, כשהציוד המכני יוצא מכלל פעולה עקב הקרינה- הם נשלחים לפנות את פסולת הקרינה בידיהם החשופות.

הפיצוץ השני נמנע, אך המחיר כבד. מאות מהחיילים והאזרחים שנחשפו לקרינה קטלנית סובלים משריפת העור, מקשיי נשימה, ומפגיעה במוח העצם. עשרים ושמונה מהם מתים בתוך כמה שבועות. סך הכל יגיע מספר הקורבנות הישירים ל49 בני אדם.

לפני 4 שנים פרסם ארגון הבריאות העולמי של האו"ם דו"ח הקובע כי באזור שנפגע מהקרינה התגלו 6000 מקרים של סרטן בלוטת התריס, בעיקר אצל ילדים. גם מקרים רבים של עיוותים גופניים אצל תינוקות התגלו באזור הנגוע. למרות זאת, במרחק פחות מעשרה קילומטרים מהכור מתגוררים ארבעה אנשים, עד לא מזמן חמישה, בשרידיו של כפר נטוש. כאן הם נולדו וכאן ימותו, בתקווה שבשיבה טובה.