מדממים: העצמאים האבודים של הקורונה - שנאבקים להתקיים

בזמן שהשיח על הפגנות ואלימות משטרתית תופס את הזרקור, אלפי בעלי עסקים נמצאים בבור כלכלי שהולך וגדל. עבורם, גם הדברים הקטנים הופכים למותרות. "זה לאבד את הכבוד העצמי, וזה הכי קשה"

זמן צפייה: 11:12

בזמן שכולנו מדברים על ההפגנות והאלימות המשטרתית, אסור לשכוח שיש אנשים שהארנק שלהם מתרוקן, שהצ'קים שלהם חוזרים, שאין להם כסף לשלם לספקים, ואצלם, אפילו שוקו בשקית לילד הופך למותרות. יוני סלומון, בן 39, הבעלים של "קפה ניסו" ביפו, סיפר: "קשה מאוד. בעיצומה של הקורונה חשבון הבנק היחיד שיש לי עוקל, ומשכורת וכסף שנכנס לי בחל"ת עוקל בעצמו. אלמלא ההורים שלי וחברים שלי רוב הסיכויים שבנאדם כמוני היה ברחוב".

ארז ז'ילנסקי-רוזן, נשוי ואב ל-3, הבעלים של ז'ילנסקי רוקחות בשמים,איבד גם הוא את מקור הכנסתו ברגע. "אני לא יודע מי קיבל את כל המיליארדים שחילקו פה. לא קיבלתי שקל. אמרתי לאשתי, 'לאה, בואי ניגש, נקבל הלוואה בערבות מדינה', נדחיתי. אני עסק בסיכון. אתה פתאום מעמד אפס. יש לך עסק שעומד לקרוס. יש לי שלוש בנות. אתה לא מתעסק במה עובר עליך או איפה אתה נמצא", הוא מספר בדמעות. "אני צריך לקיים משפחה. אתה קם בבוקר, אתה הולך לעבודה, אתה מתחיל להתמודד עם חובות שאתה פתאום מגלה. אתה נמצא בבור פתאום. יש לך ספקים, אתה מכניס אנשים לבורות, זה גלגל. אז אתה מתחיל להילחם ואתה קם ואתה אומר לעצמך, 'יהיה בסדר. אני לא מוותר'. אני לא עוצר כי מי יעזור לי אם אני אעצור? מי ירים אותי? ואתה לבד. לפני כמה חודשים היה לי הכול. זה המצב ואנחנו מתמודדים איתו".

ארז ז'ילנסקי-רוזן
ארז ז'ילנסקי-רוזן | צילום: חדשות 13

אייל הסאונדמן הפך לסמל המחאה כשתקף את הממשלה באולפן חדשות 13. כעת הוא מספר על הרגעים שלפני: "עשר דקות לפני השיחה התקשר אליי הבן שלי. זה מה שפוצץ אותי. אומר לי, 'אבא, אל תשאל. התחלנו עם ההוצאות לפועל'. אף פעם לא היה לי מצב כזה שהייתי יורד פה למטה עכשיו בלי חמישה שקלים עליי. באמת, אני אפילו בלי ארנק. כשאני הולך עם הילד שלי הקטן, בחיים לא דמיינתי לעצמי שאגיע למצב שלא יהיה לי לקנות לו גלידה. בגלל זה התפוצצתי. זה לאבד את הכבוד שלי, לאבד את הכבוד העצמי שלי. וזה הכי קשה".

נינה גרונהאוס, אם חד הורית בת 49, מורת דרך מירושלים, סיפרה כי "מסתבר שמורה דרך זה משהו שהם לא יודעים לאכול בביטוח לאומי. קיבלתי מקדמה של אלפיים שקל, ואז ביקשו ממני שאני אחזיר להם 900 שקל. עכשיו, הם משאירים אותי ועוד המון מורי דרך מתחת לקו העוני. אני יכולה להיות ערה עד 02:00-01:00 בלילה. קשה לי להירדם. דואגת מאוד. החלום הוא להיכנס למכולת ולא לחשוב פעמיים אם יש לי מספיק כסף לקנות שוקו בבקבוק או לא. זה החלום".