כביש 443, עורק תנועה חשוב ומרכזי לכיוון ירושלים, ייפתח ביום שישי לתנועת פלסטינים. סידורי הביטחון החדשים בכביש, שמסמל כבר שנים רבות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יכללו כניסות ויציאות חדשות מכפרים ערביים לאורכו. הנוסעים היהודים, עמם שוחחנו בימים האחרונים, מפחדים שמראות טרור שכבר נשכחו - יחזרו אל שגרת יומם.

אבי ציפורי, תושב היישוב גבעון החדשה השוכן בקצהו של 443, משתמש בכביש לעיתים תכופות. כמורה להיסטוריה הוא מכיר היטב את העבר העקוב מדם שידע איזור זה. לאורך תוואי הכביש, שחלקו עתיק מאוד, התרחשו מלחמות עזות ב-3,000 השנים האחרונות. אלא שבעבר היו אלה קרבות המכבים, ובשנים האחרונות מדובר בעיקר בפיגועי טרור.

עד לפני כ-40 שנה התאפיין הכביש, אשר כונה בעבר מעלה חורון, בעיקר בתנועת מוסלמים, בעוד היהודים העדיפו את העלייה לירושלים דרך כביש מספר 1 ושער הגיא. מאז גילו תושבי ירושלים והאיזור את הדרך המהירה שמספק הכביש לאיזור תל אביב והמרכז. "עוד בשנות ה-70 נסעתי בכביש הפתלתל, דרך הכפרים בית עור אל-פוקא ובית סירא", מספר אבי לחדשות nana10.

אך במהלך אינתיפאדת אל-אקצה התרחשו לאורך הכביש מספר פיגועי ירי, בהם נהרגו מספר ישראלים. "אני אישית נתקלתי פעמים רבות ביידוי אבנים לעבר מכוניתי", משחזר אבי. "יעידו על כך הזכוכיות הרבות שפזורות לאורך הדרך". לדבריו, בעקבות הפיגועים מיעטו תושבי האיזור היהודים לנסוע בכביש. "גם אלה שנסעו בו - דהרו במהירות מופרזת ורצחנית כדי להימנע מפיגועים", הוא אומר, ומדגים זאת בכך ששכנו נתפס שם נוהג במהירות של 176 קמ"ש מסיבה דומה.

בעקבות הפיגועים הוטלו מגבלות על תנועת פלסטינים בכביש, שהגיעו לשיאן בשנת 2002 כשהוטל איסור כללי על הפלסטינים להשתמש בכביש. בתגובה, הגישו פלסטינים תושבי האזור עתירה לבג"צ, שהתקבלה בחיוב לפני כחמישה חודשים. ביום שישי, כאמור, עתירתם תישא פרי בשטח ותתיר את הנהגים הישראלים עם חששות רבים. אבי מלין כי צורכי הביטחון ומניעת שפיכות דמים כפי שקרתה בעבר קודמים לרווחת התושבים. "דם קודם לנוחיות. חבל ששופטי בג"צ לא ראו זאת כך", הוא מסביר.

יצויין כי לפני כשלוש שנים הקים המנהל האזרחי מערכת כבישים חלופית לאוכלוסיה הפלסטינית כדי להקל עליה את המעבר בין הכפרים השונים ואל עיר המחוז רמאללה. "הוקמו מנהרות תת קרקעיות שפתוחות 24 שעות ביממה ללא מחסומים. הן משרתות את התנועה הפלסטינית בצורה מהירה ובטוחה. אם הקימו להם מנהרות, אז למה הם צריכים לעלות על הכביש?", תוהה אבי.

443, סיפור אהבה

החשש הכבד מפתיחת הכביש לרכבים פלסטינים מתגלם היטב בסיפור אהבתם של רעי ונ' - הוא מתגורר בגבעת זאב והיא ביישוב לפיד הסמוך למודיעין. ביניהם מפריד אותו כביש מדובר, 443. בשנים האחרונות משתמשים השניים בכביש כמעט מדי יום כדי להגיע אחד אל השנייה.

רעי טוען בפני חדשות nana10 כי פתיחת הכביש מיותרת ותגרור פיגועי טרור. הוא מבהיר כי גם בחודשים האחרונים ארעו מספר אירועים בכביש שלא היו רחוקים מלהסתיים בטרגדיות. "רק לאחרונה חברה שלי (נ') באה אליי וראתה רכב בוער בצידי הדרך, כשהמשטרה וצה"ל היו באזור. גם אם אתה לא שרלוק הולמס אתה יכול להניח שמדובר בבקבוק תבערה. בנוסף, חבר לעבודה של אמא שלי נסע שם וקיבל מטח אבנים על רכבו שניפצו את שימשתו - רק במזל זה לא הסתיים באסון".

"אלה רק אנשים שאני מכיר אישית!", מבהיר רעי, סטודנט הלומד בירושלים. "יש אינספור אירועים בכביש מידי חודש שספק אפילו אם מגיעים לתקשורת, או לגברת בייניש. צריך כמובן להזכיר שהכביש גבה כבר מספר קורבנות בנפש. אי פתיחתו לפלסטינים אומנם לא תמנע עוד פיגועים, אבל כן תצמצם את מספרם".

נ', חברתו של רעי, מחזיקה בדעה דומה. "מניסיון לומדים - זה היה צריך להיות הרעיון המרכזי בחשיבותו סביב פתיחת כביש 443", היא מבהירה. "אז מה עבר לשופטים בבג"צ בראש כאשר אישרו את פתיחתו מחדש? הרי הכביש נסגר לתנועה רק בעקבות פעולות נגד אזרחי ישראל, בין אם בקבוקי תבערה, יידוי אבנים או יריות. האם החיים שלי ושל עשרות אלפי אזרחים כמוני אינם חשובים? התשובה לשאלה היא כנראה שלא".

רעי עומד בדבריו על החשיבות הרבה הטמונה בכביש 443 ועל האפשרות שפתיחתו לפלסטינים עלולה להקטין משמעותית את יעילותו. "מודיעין היא עיר ראשית בישראל, וירושלים עיר הבירה שלה. כמובן שצריך עורק תנועה ראשי ובטוח שיחבר ביניהן. מבחינה גיאוגרפית, הכביש היחיד שעושה זאת הוא כביש 443. הוא אכן עורק תנועה ראשי, אבל מבחינת ה'בטוח', כבר לא בטוח...", מסביר רעי, שגוער במבקרי גישה זו: "אז יבואו החברה ה'טובים' שיצעקו 'זה שטח כבוש'. מודיעין זה לא שטח כבוש! ירושלים זה לא שטח כבוש! ומי שנוסע ביניהן לא צריך למות".

גם רעי, כמו אבי, מציין כי לערבים תושבי האזור ישנן כבר שנים דרכים חלופיות בהן הם יכולים לנסוע. "לא נפגעת כאן 'זכות בסיסית' כי יש להם אותה גם עכשיו", סבור רעי. "כל הסכם עתידי שיבוא בעוד מיליון שנה יכלול את כביש 443 בגבולות הקבע של ישראל, בין אם ייחתם בידי איש שמאל או ימין. לכן, פתיחת הכביש מיותרת, תגרור פיגועי טרור ותביא להרג אזרחים, להגברת המתיחות ולהרחקת הסכם עתידי שחלקנו רוצים שיגיע יום אחד".

נ', מצידה, לא שוכחת לשלוח המלצה עוקצנית לשופטי בג"צ: "שופטים יקרים, תסעו בכביש 443 לפני שאתם מאשרים טרור ודאי על אזרחי ישראל, תרגישו את הפחד שעובר בעורקיי בכל נסיעה מאז שאושרה הנסיעה לפלסטינים, את החשש האמיתי שבכל רגע יכול לקרות לך משהו. אחרי הנסיעה הזו, אני מקווה שבאמת תשמרו על הצדק שנחקק בדם, לפחות בכביש הזה".

"הגדרות מזכירות מראות שרצינו לשכוח"

מלבד החשש לפיגועי טרור, המחסומים והיציאות שהוקמו בשבועות האחרונים לאורך הכביש צפויים לגבות מהנוסעים בו זמן יקר, מפאת עומסים נוספים שצפויים להיווצר באיזור. בחטיבת הביניים בגבעת זאב, למשל, מלמדים מורים רבים המתגוררים במודיעין ובבית חורון. מדי בוקר הם משתמשים בכביש 443 כדי להגיע לבית הספר בשעות מוקדמות.

"להערכתי המורים ייאלצו מעתה לקחת מקדם ביטחון של כחצי שעה כדי להגיע בזמן לבית הספר", אומר אבי, המלמד בו. הוא מזהיר מפני פקקי ענק העלולים להיווצר בכביש מעתה. בהקשר זה יש לציין כי בשעות הבוקר אסורה תנועת משאיות בכביש מספר 1, דבר שגם כך מכביד את הנסיעה בכביש 443, שנחשב עבורן למפלט הכמעט אחרון.

עם זאת, בגבעת זאב כנראה השלימו עם פתיחת הכביש לפלסטינים. התלונות כעת מתמקדות דווקא במראה הבעייתי שיצרו הגדרות המגושמות שהוקמו לאורך הכביש בשבועות האחרונים. נציג היישוב ציין השבוע בעיתון המקומי כי הגדרות הגבוהות וסלילי הברזל אמנם חשובים בשמירה על הביטחון בכביש, אך מזכירים מראות שהעם היהודי היה רוצה לשכוח.

אז מה טומנת בחובה ההחלטה לפתוח את כביש 443 לפלסטינים? האם גל נוסף של פיגועי טרור, או שמא דו קיום חסר תקדים? כנראה שנצטרך לחכות, ובעיקר - לקוות לטוב. כך או כך, נראה כעת כי למרות החששות הכבדים, מרבית הנהגים אינם מתכוונים לרדת מהכביש כל כך מהר.

שופטים יקרים, תסעו בכביש 443 לפני שאתם מאשרים טרור ודאי על אזרחי ישראל, תרגישו את הפחד שעובר בעורקיי בכל נסיעה מאז שאושרה הנסיעה לפלסטינים, את החשש האמיתי שבכל רגע יכול לקרות לך משהו. אחרי הנסיעה הזו, אני מקווה שבאמת תשמרו על הצדק שנחקק בדם, לפחות בכביש הזה