[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568825295/ntr_161890.jpg' name='האקר' desc='האקר' credit='רויטרס (אילוסטרציה)' ratio='1.53']

בעת האחרונה פשיעת הסייבר מרימה ראשה. עוד ועוד מקרים של השתלטות עוינת, שתילת תוכנות מעקב זדוניות, פריצות למאגרי מידע רגישים, סחיטה, איומים ודרישות כופר מתרחשים מדי יום ביומו. בין שלל הדוגמאות, רק מתחילת השנה הנוכחית, ניתן למנות את פרשת ענת הראל, וגם מקרים רבים בעולם, המפורסם שבהם - פרשת דליפת האימיילים של המועמדת לנשיאות ארצות הברית, הילרי קלינטון. נזקיה של פשיעת הסייבר מוערכים במיליארדים רבים, לצד הפגיעה הבלתי ניתנת לתמחור בפרטיותם של המשתמשים.

מובן לי היטב כי קשה להשתחרר מן הקיבעון המחשבתי שלפיו עבירות גניבה והתפרצות הן כלפי רכוש פיזי ומוחשי - כלי רכב, חפצים יקרי ערך, כסף מזומן או יצירות אומנות. אולם האמת לאמיתה היא, שכיום, רכוש ששוויו גדול יותר לאין שיעור, הוא המידע. המידע של כולנו. כל אותם ג'יגה-בייטים של תמונות, מסמכים, התכתבויות, נתונים, סיסמאות ופרטי כרטיסי אשראי. כל אלה שמורים, לא בכספת עם חוגת מתכת מקליקה, אלא אי-שם על שרתי הענן המסתוריים והמרוחקים. האתגר העיקרי אפוא העומד בפני הכייס המודרני הוא פריצה לחצרי הסייבר-ספייס.

כיצד, אם כך, יש להתמודד עם זירת הפשע החדשה? לפתחו של מי רובצת האחריות? ניקח לדוגמה מקרה של פצחן מיומן, אשר חומס חומר דיגיטלי אישי ואינטימי השמור במחשב אישי בבית פרטי. מיהו האחראי במקרה של גניבה? האם חנות המחשבים? האם ספקית האינטרנט? שמא ייצרן הנתב האלחוטי? ואולי לחברת האנטי-ווירוס שכשל? ואם אכן נגנב חומר רגיש או אינטימי, למי עלינו לטלפן? למשטרה? למוקד שירות הלקוחות? לייצרן הסמארטפון שלו? מהי הכתובת עבור האזרח?

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568838499/ntr_266365.jpg' name='עורך דין אילן שדי, יו"ר פורום משפט מדע וטכנולוגיה ויו"ר ועדת אינטרנט ומחשבים בלשכת עורכי הדין, מומחה בדיני מחשבים ועבירות סייבר' desc='עורך דין אילן שדי, יו"ר פורום משפט מדע וטכנולוגיה ויו"ר ועדת אינטרנט ומחשבים בלשכת עורכי הדין, מומחה בדיני מחשבים ועבירות סייבר' credit='עמית שעל' ratio='1.50']

אכן, שאלת האחריות להגן על מידע דיגיטלי הנמצא בתוך שרותי ה'ענן' למיניהם, היא מהחשובות והבוערות של ימינו, וראשיתו של הטיפול מצוי במענה על שאלת האחריות. לטעמי חלק ניכר מאזלת היד בהתמודדות עם תופעות הפשיעה הממוחשבת, נעוצה בכך, שהדיון המעמיק, היסודי והמקצועי בנושא מתנהל מזה שנים בעצלתיים. ברור לחלוטין כי יש לקיים בדחיפות יתרה דיון מערכתי, משולב ומעמיק בשאלת אבטחת המידע, האחריות לו, ושיטות הפעולה הנדרשות.

לאחר מענה על שאלת האחריות, ולאחר שמיעת כל מי שעשויה להיות מוטלת עליו חובת חיסיון או הגנה על פרטיותם של משתמשיו, כגון חברות גוגל, פייסבוק ואפל, על מנת שמקרים דומים לא יחזרו על עצמם, על הרשויות לפעול לאכיפה מיהירה בשילוב ידיים של כל הגורמים הרלבנטיים. אכיפה נמרצת, מהירה, מרתיעה ובלתי-מתפשרת, עשויה בהחלט למנוע מקרים נוספים וקטסטרופאליים הרבה יותר של גניבת מידע מאסיבי לצורך מכירתו או סחיטה תמורת השבתו.

ואם בגופי החקירה עסקינן, אין ספק כי יש לפעול לחיזוק יחידות הסייבר. אומת הסטרט-אפ התברכה בעשיית הייטק ומחשבים מן המובילות בעולם, אך לצערי רשויות האכיפה בתחומים אלה נותרו מאחור בכל היבט של בניית הכוח ויחסיות גודלם למול מימדי הפשיעה עמה הם מתמודדים. בישראל ישנם גופי אכיפת סייבר מעולים, ובהם מטה הסייבר הלאומי ויחידות הסייבר במשטרה. יש לעבות גופים אלה, לחזק אותם באנשים ובכלים, ולהעניק להם את כל התמיכה והמשאבים הדרושים.

ומילה נוספת לסיכום. אמנם, יש לברך על מהלכים של רגולציה על רשת האינטרנט. כולנו בעד מלחמה בפשיעה הממוחשבת ושמירה על הסדר הציבורי, ביטחון הציבורי ושלומו. אך יחד עם זאת עלינו לשמור מכל משמר כי ההסדרה החקיקתית והאכיפה שבגינה תהיינה מידתיות ולא תטיל צנזורה, מגבלות או הכבדות בלתי-סבירות על הרשת, שמשמעותה היא עיכוב הקידמה ופגיעה בכל הדברים הטובים שהביאה עימה.

עו"ד אילן שדי הוא יו"ר (משותף) הפורום הארצי למשפט מדע וטכנולוגיה, יו"ר (משותף) ועדת אינטרנט וניו-מדיה בלשכת עורכי-הדין, ובעל משרד המתמחה במשפט פלילי, צווארון לבן, עבירות מחשב ודיני סייבר