בשנה האחרונה קשה שלא להרגיש את השינוי ביחס שלנו לבעלי החיים בתעשיית המזון. כמיליון ישראלים כבר בחרו לא לאכול בשר מטעמים אידאולוגיים, וכמחציתם לא אוכלים גם מוצרים מן החי - כמו מוצרי חלב וביצים.

כבר שנים שהמודעות לסבל של חיות המשק עולה, ומגמת הטבעונות פורחת, בין היתר בזכות תחקירים עיתונאיים שמבוצעים בשיתוף פעולה אקטיבי של פעילים למען בעלי חיים. אולם, האם בעלי החיים באמת מרגישים את השינויים האלה?

>> תיעוד: כך נראים חיי האפרוח בתעשיית הבשר

>> תיעוד: הפריצה למדגרת האפרוחים ששוחררו

במידה מסוימת, בהחלט כן. יש צמצום בצריכת הבשר, שבאה לידי ביטוי בפחות חיות שנולדות לתעשייה הזאת ונשחטות בה. ובכל זאת, הנה דוגמא מאלפת שמלמדת אותנו עד כמה אנחנו רחוקים באמת מלהגיע (אפילו) לסטנדרטים של מדינות מערביות: התרנגולות המטילות.

8 מיליון כלואות

בישראל, כ-98 אחוזים מהתרנגולות שמטילות ביצים למעננו כלואות בכלובי סוללה, בהם יש לכל תרנגולת שטח מחייה של פחות מדף נייר משרדי. כשמונה מיליון תרנגולות חיות בכל רגע נתון בכלובים הצפופים האלה, וכך הן מבלות את כל ימיהן - ילדות, בגרות, עבדות ומוות, תענוג המתפרש על פני כשנתיים-שלוש.

ביום שני הקרוב תדון ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעה לעלות את מכסות הביצים בעוד שבעה אחוזים. המשמעות היא עוד חצי מיליון תרנגולות מדי שנה שייכלאו בכלוב קטן למשך כל חייהן הקצרים והאומללים.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568868795/ntr_249668.jpg' name='תרנגולות בכלוב סוללה' desc='תרנגולות בכלוב סוללה' credit='קירות שקופים' ratio='1.50']

הנה עוד כמה עובדות על החיים של חצי מיליון התרנגולות שיתווספו לתעשייה הזאת, אם אכן ועדת הכלכלה תאשר את ההצעה: כל שנה, עוד חצי מיליון מקורות של תרנגולות ייקטם בלהב מלובן כשהן עוד בשלבי החיים הראשונים שלהן, כדי למנוע את התוקפנות ההדדית בין התרנגולות בתנאים הקשים; עוד חצי מיליון תרנגולות יורעבו כשבועיים באמצע חייהן - כיוון שהרעבה זו משפרת את כמות וגודל הביצים שהן מטילות.

לטיפוח הגנטי האינטנסיבי להטלה מוגברת של כ-300 ביצים לשנה, יש מחיר כבד מבחינת התרנגולות: הסידן בעצמות שלהן מדלדל - כיוון שהוא בורח לקליפה של הביצה, והן סובלות מכאבים עזים ושברים לקראת סוף חייהן; כשתפוקת הביצים שלהן יורדת, באה משאית גדולה, עליה תולים את התרנגולות אשר מחושמלות למוות. לא בכדי אמרה הממונה לפי חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות, הפקידה הבכירה ביותר מטעם הממשלה שאמונה על הנושא הזה, ש"הייתי מעדיפה להיות אווז מפוטם מאשר תרנגולת מטילה".

אולם למרות שהדברים האלה נאמרו כבר לפני כמה שנים טובות, ולמרות העלייה הגדולה במודעות לסבל של חיות המשק, משרד החקלאות מגיש לוועדת הכלכלה תקנות שיגדילו משמעותית את מספרן של התרנגולות בכלובי הסוללה, והפתרון לא נראה באופק.

באירופה הכלא נעשה יותר נוח

לעומת זאת, באיחוד האירופי כבר כמחצית מהתרנגולות חיות בלולים ללא כלובים. לא שהמצב הזה באמת טוב בהרבה, אבל לפחות מדובר בכלא משודרג ומחנה עבודה טיפה יותר נוח. אלה הם לולים מתועשים, רחוקים מאוד מהדימוי הפסטורלי והטבעי שלהם; גם בלולים האלה חותכים את המקור לאפרוחות, גם בתעשיות ה"חופש" למיניהן משמידים את כל האפרוחים הזכרים ביום בו בקעו מהביצה (כיוון שהם לא מטילים ביצים ואין מה לעשות איתם), והרשימה עוד ארוכה. אולם יחסית לכלובי הסוללה, מדובר בשינוי משמעותי - התרנגולת יכולה להסתובב, לנקר באדמה, ללכת. דברים אלמנטריים שלא אפשריים תחת סורגי הברזל של כלובי הסוללה.

הזמנים אינם כשהיו. הגיע הזמן שהממשלה והכנסת ישקפו את הלך הרוח בחברה הישראלית, שלא מעוניינת להגדיל את הסבל של בעלי החיים, אלא לצמצם אותו. יותר מכך, אין שום סיבה להגדיל את התעשייה הזאת בתוספת מכסות של שבעה אחוזים, כפי שמוצע, ולשלוח חצי מיליון תרנגולות לכלובי הסוללה.

הגידול הטבעי באוכלוסייה עומד על כ-2% בשנה, וצריכת הביצים לנפש לא השתנתה בצורה משמעותית בשנים האחרונים. במקום שנמשיך להעלות את מספר התרנגולות שסובלות בשביל עוד ביצים בסופר שאף אחד במילא לא יצרוך, הנה הצעה לכנסת ולממשלה: בוא נחליף את כלובי הסוללה של התרנגולות בלולים ללא כלובים, כפי שמקובל במדינות מפותחות.

הכל נשאר במשפחה

משק הביצים הוא משק מתוכנן - המדינה קובעת את כמות הביצים שתיוצר כל שנה. יש מגדלים המקבלים מכסות קבועות (זכות אשר עוברת במשפחה), ורק הם רשאים לגדל תרנגולות מטילות ולמכור את הביצים שלהן. בכל שנה ועדת הכלכלה דנה בשינוי המכסות האלה, ובאופן תיאורטי ממוצע העלייה השנתי צריך להיות כשני אחוזים - מה שמשקף את השינוי השנתי בגודל האוכלוסיה. לפני שנה כבר אושרה עלייה של שישה אחוזים, ואם ההצעה הנוכחית תתקבל, נקבל עלייה מטאורית של יותר מ-14 אחוזים בשנתיים - דבר שאין לו שום הצדקה.

זהו אמנם אינטרס של הלולנים, שמרווחים כסף על פי כמות הביצים שהם מייצרים, אבל זה בטוח לא האינטרס של התרנגולות. בשנה שעברה לא נרשמו חוסרים בביצים בשווקי הארץ, פרט למקרים ספציפיים בתקופות חגים, אשר בהם מטפלים באמצעות ייבוא של ביצים. לשנת 2016 שר האוצר כחלון אף אישר להגדיל את יבוא הביצים מחוץ לארץ. אי לכך, עלייה של שבעה אחוזים תגרום לעודפים גדולים של ביצים בשווקים.

אז אולי עדיף במקום שוב לחשוב על תרנגולות וחיות המשק כמוצרי צריכה, אפשר להתחיל לחשוב על החיות האלה כבעלות נשמה בדיוק כמו הכלבים והחתולים. אמנם הם יותר יפים, אבל כבר מזמן הבנו שעולם טוב אינו סובב סביב היופי בלבד.