(10:54 דקות)

התרגשות רבה ניכרה השבוע בארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות, הנושא את שמו של הקיבוץ בו הוא ממוקם. שניים מניצולי מחנה העבודה, הריכוז וההשמדה יאנובסקה, הפרופסור לכימיה, ינינה אלטמן, ויאנק (יונה) פוקס, נפגשו לראשונה מזה 70 שנים והעלו זיכרונות.

זיכרונות רבים מדי לא נותרו מהמחנה שהיה בסמוך ללבוב, פרט לזיכרונות של שני החברים, יאנק וינינה. יאנק היום בן 90, היה אז בן 16 ושרד את השואה בזכות מראהו הארי והגרמנית שלו. ינינה, אז בת 12, הוברחה מתוך המחנה ועלתה לישראל.

מחנה יאנובסקה החל דרכו בחודש ספטמבר בשנת 1941 כמחנה עבודה, בידי מכונת המלחמה הנאצית. שנה בלבד עברה עד שהוסב מחנה העבודה למחנה ריכוז וזמן קצר לאחר מכן, למחנה השמדה לכל דבר ואכזרי במיוחד. המחנה על כל אסיריו חוסל לקראת סוף שנת 1943 אחרי ניסיון התקוממות שאירע בו.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568884385/ntr_199822.jpg' name='מפגש של ניצולי מחנה ההשמדה ינובסקה' desc='מפגש של ניצולי מחנה ההשמדה ינובסקה' credit='חדשות 10' ratio='1.67']

תמונות סטילס הבודדות שנשמרו מהיסטוריית המחנה מצליחות להציג את האכזריות של המחנה. בחלק מהן נראה מפקד המחנה הגנדרן והסדיסט וילהאוז שהיה רוצח אסירים במו ידיו. באחרות, מעטות שנותרו מוצגת מכונת ריסוק העצמות, רעיון גרמני שטני נוסף, וברקע צוות המכונה שתפקידו היה לטשטש את הראיות. ושתי תמונות נוספות מציגות את תזמורת המחנה שהקים מפקד המחנה אוברשוטרמפיהרר וילהם רוקיטה.

מחלקת התיעוד הנאצית לא היטיבה לתפקד שם ומלבד צילומים בודדים ששרדו את הזמן, לא נותרו עדויות. אבל השבוע קיבל המוזיאון לידיו רישומים של המחנה שבוצעו בידי אחד האסירים, וילהלם אוקס שמו, שהועסק ביאנובסקה במחלקת השרטוט, משם הייתה לו נקודת תצפית על כל המחנה.

וילהלם אוקס, גם הוא שרד את המחנה, הצליח לברוח מיאנובסקה בשנת 1943 עם איוריו, לשרוד את השואה, לעלות לארץ, ולפרסם את אחד מרישומי הזוועה שלו בשער של העיתון המנדטורי "הבוקר", בחודש מרץ בשנת 1945, עוד לפני תום המלחמה.

וילהלם אוקס, גם הוא שרד את המחנה, הצליח לברוח מיאנובסקה בשנת 1943 עם איוריו, לשרוד את השואה, לעלות לארץ, ולפרסם את אחד מרישומי הזוועה שלו בשער של העיתון המנדטורי "הבוקר", בחודש מרץ בשנת 1945, עוד לפני תום המלחמה.

עם הגיעו לארץ, אוקס גם אימץ לעצמו שם עברי, זאב פורת. מאז, הספיק להעיד נגד סוהריו במשפטי נירנברג, הפך לאדריכל שעבד עבור עיריית תל אביב והספיק להקים את היכל הספורט "יד אליהו". הוא נפטר בשנת 1991, אך עכשיו משהעבירה משפחתו את ארכיון ציוריו למוזיאון, הוא ייזכר גם בתור "הצייר מיאנובסקה".