קשה להאמין שמכל המכשירים זה עם הבועות עושה הכי הרבה גלים. בשנות ה-70 לא היה זוג שלא קיבל לחתונתו סיפולוקס. אולם כשתעשיית המשקאות המוגזים תפסה תאוצה, היא נפלטה מהשוק. אבל היום, "סודה סטרים", היא החברה הישראלית שמתסיסה מים ב-45 מדינות בעולם. לפני שבע שנים היא הייתה על סף פשיטת רגל. ואז הגיע דניאל בירנבאום. הוא קיבלת את החברה רגע לפני שהושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה. בירנבאום היה מנכ"ל "נייקי" ישראל כמונה לתפקיד על ידי קרן השקעות ישראלית שרכשה את החברה. "כשהגעתי כל המכונות היו לבן אפור שחור. רציתי חדשנות והשרפצנו צבעים על מכונות קיימות - וזה הצליח", הוא מספר על המהלך הראשון שלו. דבר לא השתנה חוץ מהצבע והעיצוב, אבל בתוך שנה המכירות מכפילות את עצמן. מאז הספיקה החברה להשתקע בבתים ברחבי העולם - רק בשבדיה ניתן למצוא אותה בכל בית רביעי - ולהיות מונפקת בנאסד"ק. כיום היא שווה יותר ממיליארד דולר. וזה גם היעד לשנים הקרובות: מיליארד דולר רווחים בכל שנה. "הסבירו לי שהביזנס הוא מכשירי הגזה. אבל הצרכן מחפש משקה. לכן הגדרתי את הקטגוריה שלנו כמשקאות מוגזים. נולד לנו מתחרה - קוקה קולה", אומר בירנבאום בחיוך. "זה סיפור של דוד וגוליית קלאסי, רק מועצם. אנחנו הרבה היותר קטנים". סודה סטרים שולטת כיום על 1% בלבד משוק המשקאות המוגזים, אולם בחברות המשקאות נלחצים. "מלחמת הקולה היא סודה סטרים נגד קוקה קולה. זה הזוי", אומר בירנבאום ולא מבין למה הוא השחקן הישראלי היחיד בשוק העולמי. "החברות הישראליות טובות בטכנולוגיה, אבל אז הן נעצרות, מוכרות ויוצאות החוצה, או שהן הופכות להיות ספקית משנה ומוכרות רכיב. החבר'ה פה לא מעיזים לגעת לצרכן עם מותג כחול-לבן ולנצח גם במותג. אם יש מה להביא מישראל לעולם שווה להעיז ומקסימום לא נצליח, אז מה". אבל יש רק בעיה אחת: המפעל של החברה נמצא מאחורי הקו הירוק ובשביל פעילי שמאל ברחבי העולם זה הופך אותו ליעד למתקפה ולמחאה. "זה מטרד. זה מעסיק אותנו, זה מאיים עלינו", מודה בירנבאום. "אנחנו שם כי אנחנו שם. יעלה לי 20 מיליון דולר להזיז את המפעל. להזיז את המפעל לא יניב לנו יותר תועלת. גם התחלנו להעסיק אנשים מקומיים שיהיה קשה להעביר איתנו". בינתיים, בירנבאום מנסה להתמודד עם כאב ראש אחר, מבית. לחברה נוח לייצר בישראל, נהנית מהטבות מס. אבל לדברי בירנבאום, גם האמריקנים רוצים מפעל. אבל בחברה החליטו להקים את המפעל השני בנגב. "בחנרנו את הנגב, להעסיק אלפים של עובדים. על סמך 'הכל יהיה בסדר', התחלנו ליצוק בטון ועכשיו התבשרנו שלא יהיה בסדר ואין תמיכת מהממשלה", הוא מתאר. "זה חבל, אל לא נוכל לבנות אם יש תמיכה ממשלתית במקום אחר. לא נתחנן. אם לא נקבל תשובה חיובית, נעצור את הבולדוזרים ועבור לחוץ לארץ".