"המוות הפך לבן בית כאן": בחזרה למחלקת הקורונה המסוכנת בישראל

תמר איש שלום חזרה למחלקת טיפול נמרץ קורונה בסורוקה, שבה מאושפזים פי 2 יותר חולים קשים מאשר בגל השני, פגשה מטופלים ושוחחה עם הצוות. "אי אפשר לנגב את הדמעות תחת המיגון"

זמן צפייה: 15:41

לפני חמישה חודשים, מגישת המהדורה המרכזית תמר איש שלום ביקרה במחלקת טיפול נמרץ קורונה שבבית החולים סורוקה בבאר שבע, אותה מנהל ד"ר אורי גלנטה. מאז, ובמשך 10 חודשים וכמעט בלי הפוגה, ואחרי שעשרות רבות מהחולים שאושפזו כאן כבר אינם בחיים, הצוות המטפל סיפר לאיש שלום, שחזרה למחלקה, כי עדיין לא התרגל למותם של המטופלים. על אף שלא איבדו את נחישותם להציל חיים, הם יודעים שהשחיקה והעומס הנפשי שחווים צוותי הקורונה מסביב לעולם - לא פוסחת גם עליהם.

"אנחנו רגילים לעמוד חיץ בין החולה לבין מלאך המוות. אנחנו לוקחים אנשים שלא אמורים לחיות, ואנחנו מצליחים להוציא כמעט את כולם", סיפר ד"ר גלנטה והוסיף: "שיעור התמותה הוא כמעט 50 אחוז. זה אומר שכל חולה שני לא יוצא מפה בחיים". כמו כן, התייחס מנהל המחלקה לגל הקורונה הנוכחי ואמר: "אנחנו כל הזמן חושבים שזה הכי קשה שיכול להיות, ולומדים שלא. כמעט כל האנשים שראית פה איתי בפעם הקודמת - אינם. אנחנו מנסים לסלק מפה את המוות, אבל הוא הפך לבן בית פה".

כתבות נוספות בחדשות 13 >>

המוטציה הבריטית בקרב ילדים: 75 אלף נשאים – 2.1% במצב קריטי

דיווח בארה"ב: ממשל ביידן משהה את מכירת מטוסי ה-F35 לאמירויות

אלרעי סותרת את הבטחת נתניהו: "פתיחת התרבות – אולי במארס"

מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע
מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע | צילום: חדשות 13

משה כבר, בן 55 ללא מחלות רקע ובעל מכבסה משפחתית, מאושפז במצב קשה במחלקה כבר שלושה שבועות, זאת לאחר שנדבק בקורונה מאחת מהעובדות שלו, ומאז בני משפחתו מנסים להפעיל את העסק שהוא מקור פרנסתם היחיד. "אנחנו במצוקה עם העסק, אנחנו בעצם דואגים מאוד למשה, אבל גם דואגים לפרנסה של המשפחה. בעלי מאושפז פה ולא הצלחנו לדלות ממנו הרבה מידע אודות העסק כי היה קשה לו לדבר", אמרה אשתו שולמית. "כששוחחנו איתו הוא אמר לבן הבכור שלי שישמור עלינו, וזה הרג אותי. זה היה הכי קשה מהכול", סיפרה רעייתו בעת ששחזרה את השיחה. בהקשר לכך, ד"ר גלנטה הוסיף כי "למדנו שאי אפשר לנגב את הדמעות תחת המסכה והמיגון הזה, פשוט נותנים להן לזלוג".

הקשר שנוצר לצוות הרפואי עם המחלימים שהצילו מעניק להם חמצן, והצריבה בלב של כל מטופל שמת שיש לו שם, פנים ומשפחה מזכירה להם שלא איבדו את הקשר האנושי. במחלקת טיפול נמרץ קורונה העמוסה מאוד, המתים לא הופכים למספרים. "במקצוע שלנו אסור להתרגל למוות של חולים. אנחנו עדיין מרגישים שכל פטירה של חולה משמעה הפסד במלחמה" אמרה מריאנה ברנובסקי, סגנית אחות אחראית במחלקה. אילנה פוחיס, אחות אחראית במחלקה, הוסיפה כי "מניעה זה הטיפול הכי טוב. לא מכונת הנשמה ולא מכונת לב-ריאה".