"שליחות לאומית ממדרגה ראשונה": הצעירים שבוחרים לעבוד בחקלאות

ענף החקלאות בישראל סובל בעשורים האחרונים ממשבר שהולך ומחריף. מחירי התוצרת החקלאית אינם משקפים בהכרח את הרווח הכלכלי של העוסקים בענף, הכרוך גם בהשקעה רבה ובעבודה קשה. לאלו מתלווים גם פשיעה חקלאית ובלוני תבערה שמבעירים את השדות - ומכלים תוצרת של שנה שלמה. ואולם, קיימת במקביל תופעה מעניינת - צעירים וצעירות ישראלים בוחרים לעבוד בחקלאות מתוך תחושת שליחות ורצון לחזק את התחום. לקראת חג השבועות, הנקרא גם "חג הקציר" ומזוהה עם ענף החקלאות, כמה מהם בחרו לחלוק עם חדשות 13 את המניעים שהובילו להחלטה, הקשיים בעבודה המונוטונית - והסיפוק האדיר.

"שליחות לאומית ממדרגה ראשונה": ההחלטה של עילי קנט לעבוד בנקודה החקלאית הצפונית בישראל

"אנחנו ההוכחה שיש פה גם צעירים שאכפת להם מהמדינה ולא רק מעצמם, וכל מה שאנחנו נותנים אנחנו מקבלים בסוף חזרה", אמר עילי קנט, בן 23 שגדל במושב רם-און שבמועצה האזורית גלבוע. קנט לא גדל במשפחת חקלאים ומעולם לא עסק בתחום, ובכל זאת בחר להקדיש את התקופה שאחרי השחרור מצה"ל לעבודה חקלאית בנקודה הצפונית ביותר במדינה. במסגרת תוכנית של ארגון "השומר החדש" הוא גר בקיבוץ מנרה ועובד במטע אפרסקים במושבה מטולה.

הרצון של קנט לעסוק בחקלאות נבע מתוך ההכרה שלו במשבר שחווה הענף בארץ. "החקלאים במדינה במצב קשה מאוד, בראש ובראשונה בגלל מחירי התיווך", הסביר. "על כל פרי שהם מגדלים ומשקיעים בו במשך שנה שלמה הם מקבלים בסופו של דבר סכום מועט מאוד בהשוואה למחירי הסחורה בסופרים". לדבריו, "הם סובלים גם מפשיעה חקלאית בהיקפים עצומים, ולכן לצד העבודה החקלאית אנחנו מבצעים גם שמירות ליליות על שטחי הגידול במסגרת התוכנית".

מהשיחה עם קנט ניתן לשמוע את מסירותו הגדולה לנושא. "החקלאות היא הגב של המדינה - המדינה נוסדה על ידי חקלאים". השימוש המרובה שלו במושג "מדינה" איננו מקרי, הוא רואה בכך "שליחות לאומית ממעלה ראשונה", כפי שהוא מתאר. לאחר שירותו כקצין בחיל הים, היה לו ברור שהעבודה שבה הוא יעסוק תהיה חייבת לכלול עשייה ערכית ומשמעותית, והבין כי ימצא זאת בחקלאות. "החשיבות של התחום הזה באה לידי ביטוי ביחס של החקלאים עצמם לעצים שלהם, הם מתייחסים אליהם כמו לילדיהם, ולכל פרי - כנכס. הם מאוד מעריכים את העבודה שלהם".

עם זאת, קנט סבור שלא עוסקים מספיק במצוקה של החקלאים בישראל: "הרבה פעמים עדיף להם להעביר את התוצרת החקלאית שלהם לייצוא כי זה משתלם יותר מבחינה כלכלית". לגבי השאלה מה חשוב יותר, מחיר התוצרת או החקלאות הישראלית, תשובתו חד משמעית: "החלוצים בארץ עסקו תחילה בחקלאות וכך החלה המדינה להתפתח. באופן אישי אני מאמין בעבודה עברית והייתי רוצה שעל כל פרי שאני רואה בסופר שלי יהיה כתוב 'מיוצר בישראל'". לדבריו, "אנחנו מפתחים מוצרים לכל העולם, אנחנו מקום ראשון בהייטק, בביטחון ובתחומים רבים נוספים - אין סיבה שאת המוצר הבסיסי ביותר לא נצליח לספק בעצמנו".

קנט, כמו צעירים אחרים, הוא חבר בארגון "השומר החדש", תנועה חברתית וחינוכית שהוקמה לפני יותר מעשור במטרה לשמור על אדמות המדינה ולסייע לחקלאים. קנט משתתף בתוכנית "מאהל ומגדל" של התנועה, המיועדת לחיילים משוחררים ולמסיימי שירות לאומי. היא משלבת עבודה חקלאית יחד עם חיי קהילה בקומונות והעשרה לימודית שמועברת פעמיים בשבוע.

התוכנית מציבה, לצד האתגרים הפיזיים, גם אתגר חברתי מורכב. "מצרפים אותך לקבוצת צעירים שמעולם לא הכרת, ואיתם אתה נמצא במשך כמעט 20 שעות ביום", סיפר קנט. לדבריו, "הרכב האנשים כאן הוא כמו מיקרו קוסמוס של החברה הישראלית. יש פה מגוון של אנשים מכל הסוגים - בנים, בנות, צעירים מירושלים, מבית שאן, או מיישובים קטנים יותר. אנחנו גרים בדירות של שניים, אבל את רוב הזמן אנחנו מעבירים ביחד. חיי החברה פה הם חלק משמעותי מהיום שלנו".

למרות החיבור הטבעי הוא לא מאמין שייכנס בעצמו לתחום החקלאות. "אני לא רואה את עצמי חי את החיים הללו אבל אני מכיר בחשיבות שלהם. אני כרגע נמצא בפרק זמן בחיים שלי שמאפשר לי לתרום מזמני ולסייע לאחרים - לפני הכניסה לעולם האקדמי ולשוק העבודה. כרגע אין לי מחויבות לאף אחד אז אני מתחייב למי שצריך אותי".

"לא עשיתי לעצמי הנחות וגם לא נתתי שיעשו לי": עינת ברנד מספרת על תחושותיה כחקלאית

עינת ברנד, בת 23, החלה גם היא לעבוד בחקלאות במסגרת התוכנית "מאהל ומגדל" לפני שמונה חודשים. היא עבדה בהשקיה של שדות ירק בקיבוץ סעד שבעוטף עזה. לאחרונה, כשסיימה את התוכנית, החליטה להמשיך לעבוד במקום. "מדובר בשמונה חודשים של עבודה שמתחילה מוקדם בבוקר, בכל מזג אוויר – חם או קר, ונמשכת לפעמים אפילו 12 שעות, שאחריהן אתה צריך גם להתמודד עם השותפים לתוכנית", סיפרה עינת. "ובכל זאת למדתי על עצמי הרבה מאוד - איך אני מתמודדת עם קבוצה ואיך אני מתמודדת עם עבודה פיזית קשה. מוסר העבודה שלי השתפר פלאים בזמן הזה".

העובדה שענף החקלאות דורש מאמץ פיזי לא מבוטל לא הרתיעה את ברנד. היא נאלצה לעבוד בסביבה גברית בעיקרה מבלי לתת לזה להשפיע עליה: "רציתי להוכיח שאני יכולה כל הזמן, אז התאמצתי יותר. לא עשיתי לעצמי הנחות וגם לא נתתי שיעשו לי. גיליתי שאני חזקה הרבה יותר ממה שחשבתי". לדבריה, "יש רגעים שאתה נשבר אבל החבר'ה הטובים שאיתך מחזקים אותך. גם העבודה עצמה עושה טוב – חקלאות עובדת על הנפש, היא משפיעה עליך לטובה ומביאה סיפוק. חזרתי בכל יום מותשת, אבל שמחה".

מעבר לקושי הברור מאליו בעבודה מסוג כזה, ברנד וחבריה ניצבו מול המצב הביטחוני הקשה שבעוטף עזה. "היו הרבה סיטואציות של צבע אדום. בסבב האחרון עבדנו עם קסדות ושכפ"צים". בין האירועים הביטחוניים שהם חוו היו גם לא מעט שריפות של שטחים חקלאיים סביבם, בעקבות בלוני התבערה שהופרחו לעבר יישובי העוטף מרצועת עזה. "זה מאוד מתסכל, אתה מבין כמה עובדים קשה במשך חודשים על כל שטח חקלאי והתהליך הארוך וההשקעה הזו מתכלים ברגע אחד. ב-14 שניות האש יכולה לחסל חלקה שלמה ולראות דבר כזה - זה פשוט כואב".

ברנד טוענת כי כל אדם צריך לעסוק בשלב מסוים בחייו בעבודת אדמה, שמסייעת, לדעתה, לבניית האישיות. עם זאת, היא מציינת שחשוב לבחור נכון את העבודה שמתאימה לכל אחד בתחום. "זה עולם מאוד רחב ויכול להיות גם מאוד קשה ובשביל שתהיה לעבודה הזו את ההשפעה החיובית על הנפש, צריך להתחבר לאופי העשייה ולהבין את המשמעות שלה". לדבריה, "חקלאות הרבה פעמים מורכבת מפעולות קטנות שעשויות לארוך שעות רבות ואפילו ימים, כמו למשל הזזה של קווי ההשקיה במקרה שלי, ואם לא מבינים את המשמעות או הנחיצות של הפעולות אז מאוד קל לשכוח מה החשיבות של מה שעושים. לכן צריך לראות את התמונה הגדולה".

"חשוב לדעת מאיפה האוכל שלנו מגיע": אמוץ פולנסקי מסביר מדוע הוא נהנה לעבוד בחקלאות

אמוץ פולנסקי, גם הוא בן 23, החל מיד לאחר השחרור לעבוד בעבודה מועדפת בערבה במשך שבעה חודשים. לאחרונה הוא עבר צפונה ועובד במשק יצחק, שבמושב יסוד המעלה. המשיכה לעבודה החקלאית החלה אצלו במהלך שנת השירות שעשה לפני הצבא. "ביצענו עבודה בקיבוץ יטבתה במשך שבוע. התאהבתי בערבה וכל כך נהניתי מהשתילה באדמה שזה הפך להיות החלום לעבוד בחקלאות לאחר השחרור".

לדבריו, גם כשהעבודה איננה דורשת מאמץ פיזי רב, היא לא פשוטה כלל. "כל בוקר קמים בשעה 5:00 והעבודה היא מונוטונית מאוד". עם זאת, סיפר פולנסקי כי הסיפוק גדול מהקושי: "לגדל את האוכל שאנחנו אוכלים זה דבר שהאנושות עושה מאז שהיא קיימת. זה דבר בסיסי, ליצור אוכל ולהתקיים ממנו. חשוב לנו לדעת מאיפה האוכל שלנו מגיע לצלחת".

גם פולנסקי שם דגש על הנושא החברתי בתוך החוויה בעבודה החקלאית: "יש אווירה מאוד חברתית, כולם יושבים יחד עד שעה מאוחרת, מדברים הרבה אחד עם השני. בתקופת הקיץ היינו יוצאים להפסקת צהריים ארוכה ומחכים עד שיישבר החום - בזמן הזה היינו הולכים לבריכה או נחים, אבל נמצאים יחד כל הזמן".

העובדה שפולנסקי עבר מקצה אחד של הארץ לקצה השני, איננה מקרית. לדבריו, חלק גדול מהחוויה הייחודית טמון באופי הפריפריאלי שמאפיין יישובים חקלאיים – דבר שמושך צעירים רבים שמחפשים שינוי בסגנון החיים. "בצבא הייתי באזור ניצנה והתחברתי למדבר ולמרחבים. הבנתי שאני צריך את המקומות שקטים שבהם האנשים הם שעושים את המקום ולא המקום את האנשים".