"מישהו הולך תמיד איתה": עשרים שנה למותה של עפרה חזה

בסוף החודש יצוין 20 שנה למותה של עפרה חזה, שני עשורים מאז נדם קול הזמיר. המחלה, הנסיבות, ההסתרה, הסודות שלקחה איתה אל מותה, כל אלה רק מעצימים את סיפור הסינדרלה שקיבל טוויסט מפתיע לקראת הסוף הטראגי.

וככל שחולף הזמן, אין גילויים חדשים בתסריט חייה ומותה של עפרה חזה. הסכסוכים המשפחתיים ומאבק הירושה לא הצליחו לפגוע באוצר שבכל זאת נשאר, הפסקול הישראלי שעפרה הייתה חלק משמעותי מתוכו במשך 25 שנות קריירה.

לכתבות נוספות לחדשות 13: 

בשבת: מדוע רעייתו של המשורר נתן זך מסרבת לאפשר למכריו לבקרו?

בין שירה עם ישי ריבו למצעד גלגלצ: עקיבא תורג'מן כובש את הבמה

שום-בצל: המסעדנים שלא חוששים לפתוח עסק במקומות "מקוללים"

[brightcove_iframe video_id='programs-friday-articles-part-20021455' autoplay='0' credit='' desc='אחייניתה של עופרה חזה, אורית כהן, בריאיון ל"שישי"' kid='1_263oe1hh' duration='233'']

השירים של עפרה פורטים לכל אחד מאיתנו על מיתר אחר, אם בפסטיבל הזמר המזרחי, על בימת האירוויזיון בגרמניה, בפסטיבל הילדים, בהופעות מול חיילים, בשירי ארץ ישראל, או במקצב התימני שסלל את דרכה לקריירה בין-לאומית. יזהר אשדות, סיפר: "כבר אז, שעפרה הצליחה בעולם, הייתי איתה וראיתי את ההערכה. עם זאת, פה בארץ לא כל כך הבינו את זה".

ההצלחה הבין-לאומית של עפרה הייתה פנומנלית. בתקופה של טרום עידן הרשתות החברתיות קשה היה להעריך כאן, בארץ, את גודל ההישג. למרות שהיא חיה אז על קו ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון, יפן, היא תמיד חזרה הביתה, ליהוד. דודי פטימר, עיתונאי וחוקר מוסיקה ישראלית: "היא הייתה סופר-סטארית, אבל היא לא נתפסה ככזו, היא לא הייתה 'עם האף למעלה'".