חודש לתחרות בת"א: כך נראו האירוויזיונים לאורך השנים

כבר יותר מ-60 שנה האירוויזיון נחשבת לאחת ההפקות המרהיבות, הצבעוניות והמסובכות ביותר, ובעוד פחות מחודש ישראל תזכה לארח את התחרות. אבל הרבה לפני שהאירוויזיון הפך למופע צבעוני ענק שמשודר למאות מיליוני בתים, הוא היה ניסוי טלוויזיוני בשחור לבן בהשתתפות שבע מדינות בלבד - שהפך למופע עם 42 מדינות.

ככל שהטכנולוגיה התפתחה, תחרות השירה ניסתה להדביק את הקצב - ממצלמה אחת בשחור לבן ועד עשרות מלצמות ברזולוציה גבוהה, מהצבעות בטלפונים קוויים ועד מסרונים, מתאורה של שלושה פנסים ועד למופעי פירוטכניקה מרהיבים.

בשנת 1956 התקיימה התחרות הראשונה – בקזינו בעיר לוגאנו בשוויץ. לצד תפאורה שמורכבת מפרחים ועציצים, הצטופפו על במה קטנה סביב שני מיקרופונים בלבד נציגי המדינות וזמרי הליווי, כאשר את הקצב מכתיבים המנצח ו-22 נגנים של תזמורת חיה – בעוד כל מדינה שרה שני שירים. טרי ווגן, מומחה לענייני אירוויזיון ולשעבר מגיש ב-BBC: "אירופה התאחדה בפעם הראשונה על כנפי השירה. הרעיון היה לאחד את היבשת בעזרת שירים וזה רק הבהיר עד כמה היינו מרוחקים. זה רעיון מטופש ונהדר".

עד מהרה התפשטה השמועה אודות התחרות, עוד ועוד מדינות הצטרפו וככל שעברו השנים האירוויזיון הפכה למסורת. מילוני הצופים התכנסו סביב הטלוויזיה, לא רק למופע בידור של ערב אחד, אלא גם כדי להכיר את השירים שכולם ידברו עליהם ביום שלמחרת. שריל בייקר מאנגליה, זוכת אירוויזיון 1981, סיפרה כי "אמא ואבא, חמשתנו, כולנו היינו יושבים, היינו דבוקים למסך הטלוויזיה".

בשנת 1968 הייתה נקודת המפנה הראשונה, ששינתה את הכל. הצבע נכנס לתמונה וההפקה הפכה למורכבת הרבה יותר בניסיון להעלות את הרף. דנה, זוכת אירלנד באירוויזיון 1970: "ה-BBC תמכו בנו מאוד כשאירלנד אירחה את האירוויזיון. הטלוויזיה הייתה בשחור לבן, ולכן לא היו לנו מצלמות בצבע והבריטים השאילו לנו".

בשנת 1979 ישראל גם זכתה לטעום מטירוף האירוויזיון. משה (מושון) מצליח, שהיה המהל האומנותי של התחרות באותה שנה, סיפר: "אמרנו לעצמנו, אנחנו נעשה יותר טוב מכולם, נעשה משהו חדש שלא נראה".