צ'יינה-ווד: כך משפיעה סין על תעשיית הסרטים האמריקנית

מיליארד סינים אולי לא טועים - אבל נראה שאנשי תעשיית הסרטים האמריקנית בהחלט כן: לאחרונה נעשים עוד ועוד שינויים בסרטים הוליוודיים, שנועדו לרצות את בייג'ינג. הסיבה, כמובן, כסף - והרבה

איירון מן ונשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: shutterstock

תעשיית הקולנוע הסינית הפכה בשנים האחרונות לכוח שלא ניתן להכחישו. מעמד הביניים במדינה שהולך וגדל הוליד שוק חדש ועצום לתעשיית הבידור, מה שאומר שיותר ויותר סינים שוטפים את בתי הקולנוע במדינה. ב-2018 בתי הקולנוע הסינים גלגלו כמעט 9 מיליארד דולרים, קצת פחות מאלה שבארצות הברית. מחקר של חברת PwC אף חוזה כי שוק מכירת הכרטיסים בסין יעקוף את ההכנסות של זה האמריקני בשנת 2020. אז לכן, זה רק טבעי שחברות ההפצה ההוליוודיות ירצו לקחת נתח מהקהל הנלהב של המדינה המאוכלסת בעולם.  

עם זאת, המשימה של יוצרי הקולנוע האמריקניים וחברות ההפצה להביא לכך שסרטיהם יופצו בסין היא לא כך כך פשוטה. הסינים מרשים ל-34 סרטים זרים בשנה בלבד להיות מופצים במדינה. סרטים אלה מגיעים בדרך כלל ממדינות בהם תעשיית הקולנוע היא מפותחת וממומנת היטב כמו ארצות הברית, בריטניה, קוריאה הדרומית והודו. בנוסף למכסה הזאת, על כל סרט שמופץ במדינה מופעלות אין ספור בירוקרטיות על ידי הרשויות בסין ועל המפיצים לפעול בהתאם לכללי הצנזורה הנוקשים של המעצמה הקומניסטית.

לפני יומיים (שישי) דווח במגזין "Hollywood Reporter" כי הבמאי המוערך קוונטין טרנטינו סירב לערוך מחדש את סרטו "היו זמנים בהוליווד" על מנת לרצות את כללי הצנזורה הסינים. זאת, לאחר שיציאתו המתוכננת במדינה בוטלה, מבלי לספק סיבה. לפי ההערכות, הסינים הביעו חוסר שביעות רצון מהאופן שבו הוצגה דמותו של השחקן ואמן הלחימה האגדי ממוצא סיני ברוס לי. זאת, ברקע הטענות מצד בתו של לי כי אביה גולם בסרט בצורה "מזלזת ומטעה". טרנטינו אמנם עמד על שלו, אך בשנים האחרונות גוברות הטענות כי יוצרי קולנוע רבים מסכימים להתכופף ולהיקרא לדרישותיהם המחמירות לעתים של הצנזורה הסינית.

קוונטין טרנטינו, בפריימרה לסרטו החדש ''היו זמנים בהוליווד''
קוונטין טרנטינו, בפריימרה לסרטו החדש ''היו זמנים בהוליווד'' | צילום: רויטרס

לפני כחודש, סדרת האנימציה הוותיקה "סאות'-פארק" עוררה מחלוקת כאשר שידרה את הפרק "Band in China", שהתייחס בביקורתיות לכיפוף הערכים של אנשי קולנוע מסוימים, שלטענת יוצרי הסדרה טריי פרקר ומאט סטון, יעשו הכול על מנת שסרטיהם יופצו בסין, ובשל כך מפעילים צנזורה עצמית. בין השאר, בסרטי ביוגרפיה על להקות רוק שנאלצות לרכך את המציאות על מנת להפוך את הסרטים לידידותיים יותר לקהל הרחב. הפרק, שאף האשים את הממשלה הקומיניסטית בסין בחוסר התחשבות בזכויות אדם ובהגבלת חופש הביטוי של אזרחיה, הביא להחרמתה המוחלטת של הסדרה במדינה. 

כשמסתכלים על הרבה משוברי הקופות האמריקנים של השנים האחרונות ניתן לראות כי ייתכן שיש ממש בביקורת של סטון ופרקר. נראה שבהוליווד לא פעם נעשו מאמצים על מנת לשנות תכנים ולערוך תסריטים בשביל לספק את גחמותיה של הממשלה של שי ג'ינפינג - החל בהסתרת תכנים הומוסקסואליים או אלימים, וכלה בהימנעות מהתייחסות לנושאים שנחשבים שנויים במחלוקת בעיני ממשלת סין. כך למשל, מהסרט המצליח "רפסודיה בוהמית", על חייו של סולן "קווין" פרדי מרקורי, נחתכו כמה דקות בגרסה שהופצה בסין. התכנים שהורדו מהסרט כללו סצנות בהם מרקורי מנהל מערכות יחסים רומנטיות עם גברים, וכן סצנה שבה חברי הלהקה לבושים בבגדי נשים.

לפעמים הסיבה שבגינה הסינים יחליטו לא לשדר תכנים וסרטים במדינה יכולה להיראות קטנונית ומגוכחת. הסרט "כריסטופר רובין" של חברת "דיסני", שמכיל בתוכו את הדמויות המפורסמות מספר הילדים הקלאסי "פו הדוב", לא אושר להפצה בסין. אמנם הסינים לא סיפקו סיבה רשמית לאיסור ההפצה, אך רבים תולים בכך את הצנזורה שהפעילו על הדמות המיתולוגית, לאחר שכמה גולשים סינים ערכו השוואות נלעגות ברשת בין מראהו של "פו הדוב" לזה של מנהיג המדינה שי ג'ינפינג - דבר שגרם לאיסור מוחלט של פרסום תמונותיו של הדמות המצוירת ברשתות החברתיות הסיניות. החרמה זו הוזכרה אף היא בפרק של "סאות' פארק", כאשר אחת הדמויות בסדרה שמבקרת בסין נכלאת באשמת סחר בסמים ופוגשת בכלא הסיני את פו הדוב ואת חברו הטוב חזרזיר.

מלבד תכנים שהסינים מחשיבים כלא הולמים או מעליבים בעיני המשטר, יש שלושה נושאים שהם מבחינתם יהרג ובל יעבור והם יעשו הכול על מנת לא לעלות אותם על הסדר היום. הם מכונים על ידי רבים "שלושת ה-T" - טיבט, טיוואן וטיין-אן-מן, על שם הכיכר שבה התרחש גל מחאות שהושתק בצורה אלימה ובהפעלת כוח צבאי נגד מפגינים. סרטים שהתייחסו בעבר בביקורתיות כלפי הרשויות הסיניות באירועים הקטלניים נאסרו לחלוטין לשידור והפצה במדינה. 

בין סין לטיבט יש סכסוך ארוך שנים במסגרתו, לטענת הטיבטים, מתבצעת נגדם רדיפה דתית ופוליטית בידי הממשלה בבייג'ינג. לכן, ב-2016 הסטודיו המצליח "מארוול" נאלץ ללהק בסרט "דוקטור סטריינג" את השחקנית הבריטית טילדה סווינטון בתור "העתיקה", דמות שבקומיקס המקורי של גיבור העל הייתה בכלל גבר טיבטי. התסריטאי הראשי של הסרט הודה בריאיון כי הליהוק התבצע על מנת להימנע מהסיכון שהממשלה הסינית תאסור על הקרנת הסרט במדינה ובכך תמנע ממיליארד צופים פוטנציאליים לראות אותו. 

ההחלטה ללהק דווקא שחקנית לבנה לתפקיד שבמקור היה מיועד לשחקן אסייתי עורר סערה וטענות על הדרה של דמויות אסייתיות מסרטים הוליוודיים. למרות זאת, הדמות של "העתיקה" המשיכה לככב בסרטים של ה"יקום הסינמטי של מארוול", סדרת הסרטים המרוויחה ביותר בהיסטוריה. לאחרונה, הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", שבו הופיעה סווינטון, הפך לסרט הרווחי ביותר בהיסטוריה, הרבה בזכות הקהל הסיני, שבזכותו הוא הצליח להשתבץ במקום השלישי בטבלת הסרטים המרוויחים של שנת 2019 בסין. 

מלבד הרצון לעבור את חוקי הצנזורה הקשוחים של המעצמה הקומיניסטית, הרבה חברות הפצה פונות למשקיעים סיניים במטרה לקבל מימון חלקי על סרטיהם. לפי תחקיר של "הניו יורק טיימס", נרשמה האצה גבוהה בכמות הסרטים שסין מימנה או עזרה לממן בשנים האחרונות. מהתחקיר עולה כי לעומת 100 הסרטים הכי מצליחים בין השנים 1997 ל-2013 שבהם סין עזרה לממן 12 סרטים בלבד, בארבע השנים שבין 2014 ל-2018 41 משוברי הקופות האמריקניים מומנו חלקית על ידי גורמים סיניים. 

אחד מהסרטים האלה, הוא סרט ההמשך ללהיט משנת 1986 "אהבה בשחקים" בכיכובו של טום קרוז, שייצא בשנה הבאה ומופק חלקית על ידי חברת הפקות סינית. גולשים חדי עין ברשת שמו לב כי בטריילר לסרט החדש נעשו שינויים בג'קט האייקוני של הדמות שמגלם קרוז, וכי היכן שבעבר היו דגלים של המדינות טייוואן ויפן, עכשיו יש סמלים גנריים וחסרי משמעות. הסיבה לכך היא כנראה העובדה שבעיני הסינים טייוואן, קבוצת איים השוכנים לחופיה של המעצמה השואפים לעצמאות מדינית וכלכלית, היא איננה מדינה אלא חלק בלתי נפרד מסין הקומוניסטית. 

ויש אין ספור דוגמאות כיצד מסרים פרו-סינים הוכנסו לתוך סרטים מצליחים שהשיגו קהלים רבים ברחבי העולם, כמו האופן שבו הדמות של מאט דיימון בסרט "להציל את מארק ווטני" נעזרת במינהל החלל הסיני על מנת להיחלץ מכוכב מאדים. יתרה מכך, לא פעם מתפרסמות ידיעות על כך שתסריטים שונו על מנת להימנע ממבוכות דיפלומטיות, כמו בסרט "פיקסלים", בכיכובו של אדם סנדלר, שהכיל סצנה שבה חייזרים יורים ומפוצצים את חומת סין ששונתה ברגע האחרון והוחלפה בטאג' מאהל. 

חשוב לזכור, סין היא איננה מדינה דמוקרטית, אינה מקיימת בחירות ומגבילה באופן נוקשה ומחמיר את חופש הביטוי ברשת ובעיתונות. לכן הפיכתה המסתמנת של סין כמעצמת הקולנוע מספר אחת בעולם וההתערבות הסינית בהוליווד יכולה וצריכה להוות סימן אזהרה ביחס לתעשייה שנשענת רבות על התיקון הראשון לחוקה של ארצות הברית, המעניק חופש ביטוי מוחלט לאזרחיה. לכן, שיתוף הפעולה מצד אנשי קולנוע אמריקניים עם משטר קומוניסטי הוא מדאיג בלשון המעטה.