הפרקליטות הביעה הבוקר (רביעי) את תמיכתה בשחרור מוקדם של סימונה מורי, אישה שרצחה את בעלה המתעלל ב-1996 ונשפטה ל-28 שנה בכלא. מורי היא האישה השלישית שזכתה השנה לשחרור מוקדם לאחר שהורשעה ברצח בן זוג אלים.

בת אל רחבי, בתה של מורי, סיפרה לאחר שחרורה כי "אנחנו מאוד מתרגשים ומאוד שמחים, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני רוצה לכל מי שתמך, חיבק ולא עזב אותנו לרגע וגונן עלינו כמו אמא לביאה. אני גאה באמא שלי, אני מעריצה אותה, אמא שלי היא הכי חזקה בעולם. אני מקווה להיות אמא כמוה שמגוננת על הילדים שלה בגופה".

ממטה המאבק לשחרורה של מורי נמסר: "22 שנים מאוחר מדי, היא חוזרת לילדיה ולנכדיה שנולדו בזמן הזה. אם צו ההרחקה היה נאכף, סימונה לא הייתה יושבת בכלא דקה, ומילדיה לא הייתה נגזלת הזכות הבסיסית לגדול עם אמא. אנחנו מאחלות לסימונה התאוששות מהירה, וחיים טובים, מלאים ומאושרים מכאן והלאה. קשה לקרוא לרגע הזה צדק, כי השנים שאיבדה כבר לא יחזרו, אבל הוא בהחלט סופו של העוול".

עוד בחדשות 13:

"משחררות את דלאל": קמפיין לשחרור אישה שרצחה את בעלה המתעלל

חנק עם כרית וניסה להתאבד: גבר הורשע ברצח אשתו בחדר מלון בת"א

רצח הזוג בנגב: שני בני אדם נעצרו בחשד למעשה

[img_figure src="https://media.reshet.tv/image/upload/v1561018536/2222ep_z9c3fj.png" name="דאוד דלאל לאחר שחרורה מהכלא" desc="דאוד דלאל לאחר שחרורה מהכלא " credit="חדשות 13" ratio="1.70"]

"אחרי ששחרננו את דלאל דאוד, נסרין מסראווה והיום, סוף סוף, גם סימונה. אנחנו ממשיכות במאבק, עד שגם אריקה פרישקין לא תשב יותר בכלא כי שרדה את ההתעללות. ההתעוררות האזרחית בנושא הזה מוכיחה את השינוי הגדול שעברה החברה בישראל, שכבר לא תסכים להפקיר אף אישה עד שתדחק לפעול מהגנה עצמית, ובטח שלא תאשים אף אחת, כשלא הייתה לה ברירה".

מנכ"לית עמותת "כולן", ברכה ברד, הגיבה לשחרורה: "חשוב לזכור שסימונה ישבה עשרים ושתיים שנה בכלא, שנים רבות שלא יחזרו אליה או אל משפחתה לעולם. אומנם לאחרונה נכנס תיקון לחוק העונשין שנועד להקל על מקרים כאלו, אך הוא אינו חל על נשים שנשפטו לפניו ויושבות במאסר ממושך. במדינה שבה אנסים סדרתיים לא יושבים 15 שנה בכלא אין שום סיבה שאישה מוכה שהגנה על עצמה וניצלה ממוות תקבל כזו ענישה חמורה. אנו מפצירות בפרקליטות לאמץ מדיניות של דרישת עונשים מקלים במקרים כאלה ותמיכה בשחרורן של נשים שיושבות על המתת בעליהן המתעללים, ולא להמשיך ולחכות ללחץ ציבורי כדי לשחרר אותן מהכלא".

יור נעמת, חגית פאר, בתגובה לשחרורה של סימונה מורי: "הצדק נעשה גם אם באיחור רב. סימונה חיה בכלא עוד לפני שנכנסה לשערי בית הסוהר וחוותה אלימות פיזית ונפשית שנמשכה שנים ארוכות. חייה בבית היו גרועים לא פחות מאלו בבית הסוהר. מדובר במקרה טראגי ועצוב, הנחמה היא שסופסוף סימונה תצא לחיים חופשיים מאלימות והתעללות. זה הוא מסר חשוב מאד של ועדת השחרורים, גם אם כאמור הגיע באיחור".

בנובמבר 1996 נמצאה גופתו של שלום רחבי, בעלה של סימונה, במחסן ליד ביתו ביפו כשעליה כמה פצעי דקירה. סימונה נעצרה ביחד עם מי שהיה באותה העת בן זוגה ושניהם הואשמו והורשעו ברצח. על סימונה נגזר מאסר עולם, שבהמשך נקצב ל-28 שנה. שני ילדיה, שהיו אז בני 6 ו-3, והיו עדים ואף ספגו את האלימות של אביהם – גדלו ללא אמם, ויצאו למאבק לשחרורה.

במהלך המשפט נחשפה האלימות הקשה והבלתי פוסקת שנקט רחבי כלפי מורי. כאשר ניגשה למשטרה ולרשויות הרווחה, לא זכתה לסיוע או הגנה מפני האיום לחייה. בבית המשפט ראו את ההתעללות הממשוכת כראייה לחובתה, שכן הדבר סיפק בעיניהם את המניע לרצח.