"הרגשתי שזו האמא שלי": ניצולת השואה שאספה אליה 73 יתומים

אחרי מלחמת העולם השנייה הוטלה משימה על חסיה בורנשטיין, אז רק בת 25, להקים בית מיוחד לעשרות ילדים שניצלו מהתופת. גם אחרי שנים, היא הצליחה לשמור על קשר עם כל ילדיה. "אימצה אותי אליה"

זמן צפייה: 15:40

חסיה בורנשטיין הייתה ניצולה צעירה בת 25 כשאחרי השואה, הוטלה עליה המשימה להקים בית ילדים, בית שאליו נאספו ילדים יהודים שנמצאו אחרי המלחמה על אדמת אירופה, במחנות, בגטאות, ובמחבואים. רק כשהתבגרו בנותיה הביולוגיות של חסיה, הן הבינו שיש להן עוד 73 אחים נוספים בעולם, "הילדים של חסיה". מעבר לפועלה בתחום הזה, בזמן המלחמה, שימשה גם כלוחמת פרטיזנית, כמרגלת בבית משפחה של קצין אס אס, ובנוסף כמקשרת בין הפרטיזנים לגטו מטעם המחתרת בה פעלה.

ברבות השנים, חסיה הצליחה לשמור על קשר עם כל ילדיה ולהיות שם בשבילם ברגעים החשובים בהתבגרותם. יהודית אברהמי, בתה של חסיה סיפרה כי פעם אחר פעם זרים היו מגיעים לביתה שבקיבוץ להבות הבשן, דופקים בדלת ומחפשים את אמא. "יום אחד הייתי בבית עם ההורים והייתה דפיקה בדלת. נכנס מילואימניק, כולו מלוכלך, מזיע ושאל: 'שלום, פה גרה אימא שלי?', אז אמרתי לו: 'לא, פה גרה אימא שלי'. הוא אמר - 'אז תדעי לך שהיא גם אמא שלי'", סיפרה.

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

לוחם מג"ב שירה למוות באלחלאק עתר לבג"ץ: "מח"ש מתעמרת בי"

עדות ישועה: מנכ"לית בזק נזפה בי שהסיקור בוואלה גורם להפסדים

הרצח בקריית גת: הפסיכיאטר קבע שהאב החשוד לא כשיר לעמוד לדין

חסיה בורנשטיין
חסיה בורנשטיין | צילום: חדשות 13

אליהו יקיר חווה ילדות קשה עד שהגיע לזרועותיה של חסיה. הוא נולד בפולין ולאחר פלישת הגרמנים הוא נקרע מהוריו. כשנגמרה המלחמה, נשלח עם בן דודו ללודז', שם הם שמעו על המאמצים לעזור ליהודים. "אמרתי לבן דוד שלי 'אני מגיע לשם'. נפתחת הדלת, עומדת אישה יפה ומאחוריה היה שולחן ועליו לחם". אליהו בן העשר התרכך לא רק בגלל הלחם שהיה על השולחן, אלא גם בגלל החיבוק המפתיע והחם שקיבל מחסיה. "אישה באה אליי, מחבקת אותי, מנשקת אותי, מאמצת אותי אליה ואני הייתי שבור. הרגשתי, שזאת אמא שלי", סיפר יקיר.

לבית הילדים התקבצו עוד ועוד ילדים יהודים שנותרו לבדם בעולם. גוף שנקרא "הקואורדינציה של הארגונים היהודיים" עשה באותם ימים מאמצים עילאיים להחזיר ילדים יהודים ליהדות, כאלה שהתחבאו בבתי נוצרים או ששהו במנזרים, כמו פרג'דה שהייתה הניצולה היחידה בקרב משפחתה. "חסיה קיבלה אליה ילדים יתומים טראומטיים, כאלה שנקרעו מהוריהם, שגדלו בחוסר כל. את כולם קיבלה בחום רב, ובחיוך. זה כמו שמש שפתאום נדלקה. ראיתי מישהי שרק רוצה שיהיה לי טוב. הקרינה טוב כזה, טוב ושמחה. איך אישה כזאת צעירה, לקחה על עצמה עול כזה גדול?", תהתה.

נוסף על מעשי הגבורה, חסיה הצליחה לצייר את המפה של העיר ביאליסטוק, כולל הגטו ובזכות שמסרה אותה לכוחות הצבא האדום, זה הצליח לכבוש את ביאליסטוק מידי הנאצים עם מעט מאוד נפגעים. על כך זכתה לעיטור הכבוד הגבוה ביותר שניתן לאזרח על ידי הצבא האדום. אך יש דבר אחד שייסר אותה במשך השנים, העובדה כי למרות שיידעה על גורלם של היהודים בגטו ופעלה רבות להצלת יהודים, לא הצליחה להציל את משפחתה שלה. הסיפור של חסיה שנפטרה בגיל 91 לפני מספר שנים, יובא בטקס הזיכרון השנתי ביד מרדכי, בשיתוף ההסתדרות הציונית העולמית ותנועת "חבצלת" של השומר הצעיר.