"סירבו להודיע לי שהוא נפל": מאבק בנות הזוג השכולות לקבל הכרה

יום הזיכרון: בנות זוג שאיבדו את אהובן אך לא נישאו לו לא זוכות למעמד ברור. רינה כהן, מנכ"לית עמותת "הותיר אחריו חברה" ושאיבדה את בן זוגה ציקי ברוידה במלחמת הכיפורים, סיפרה ל"העולם הבוקר" על מאבקן של החברות השכולות מול הצבא והמדינה, לקבל הכרה באבלן.

"עברנו תהליך מאוד ארוך שהיה כרוך במאבקים מול ראשי אכ"א ומול הקצינים", סיפרה רינה. "כשקמה העמותה, הצבא בכלל לא היה מתייחס אלינו - מכיוון שחברה לא נחשבת לחלק ממשפחת השכול. ממש זרקו את המייסדות, תמר חיימוביץ' ריכטר ואמא שלה פיליס חיימוביץ'. הן לא קיבלו שום תשובה", העידה. "עד שנפתחה איזו דלת שם, וראש אכ"א הסכים בזמנו לממן קבוצת תמיכה אחת אם תוקם עמותה. עם השנים התקציב גדל אך הוא עדיין לא גדול - בערך התקציב שמקבלות שתי אלמנות לשנה".

"הפער הזה נובע מחוסר הבנה מה זו חברה" אמרה עדי טל כהן, שבן זוגה טל ברדוגו נהרג בחדירת מחבלים למוצב שלו ב-2005. "בחברה הישראלית מדברים על משפחת השכול. החברות בסוף מרגישות שהן לא בתוך משפחת השכול. אנחנו לא מתחרות באף אחד - יש מקום לכאב העצום של כולם. אבל חוסר ההבנה הזה הוא גם הסיבה שיצאנו בקמפיין השנה, כדי שיראו אותנו".

כתבות נוספות בנושא:

מיום הזיכרון שעבר: 56 נופלים נוספו למניין חללי מערכות ישראל

בחייו דאג לחייליו הבודדים - במותו ציווה להקים להם בית חם

השיטה צומחת שוב: האבל והצמיחה בקיבוץ ששכל 11 מבניו

"יש היום הרבה מאוד פתיחות בצבא, וכשנופל חייל מודיעים לנו מיד", אמרה רינה. "באותו היום או מיד אנחנו כבר יודעות שנפל חייל, ומי הקצינים שמטפלים בו ואנחנו יכולות לפנות אליהם. בנוסף לזה, התקבל נוהל בצבא מאוד חשוב עבורנו, אחרי מאבק גדול, שלפיו הבנות מקבלות הודעה רשמית, מסודרת. הן מקבלות חופשה מיוחדת לימי השבעה ובימי הזיכרון הן מקבלות יום חופש. במגזר הציבורי זה אותם התנאים אבל אנחנו עדיין מנסות להגיע למעסיקים פרטיים".

עדי סיפרה כיצד הצבא סירב להודיע לה באופן רשמי שבן זוגה נפל: "כל התקנות האלו לא היו בזמני, אמרו לי את צעירה, את תעברי הלאה, לא נתנו מקום לאבל", אמרה. "לא התייחסו לזה שאני הייתי הבן אדם שדיבר איתו שלוש פעמים ביום, כשהוא קרבי ואין לו זמן להרים טלפון לאמא שלו והוא אומר לי תגידי לה שהכול בסדר. החברה היא הבן אדם הכי קרוב לנופל. זה קרע לי את הלב. הייתי מרוסקת. זה בור ענק שהבן זוג שלך נופל וגם אף אחד לא טורח להגיד לך".

"אני גיליתי על מותו בגלל שהייתי סמב"צית", המשיכה עדי. "במשך שעתיים אני ואמא שלו עשינו טלפונים ולא רצו להגיד לנו או שלא ידעו. בעצם אני ואמא שלו ביחד ניהלנו את השיחות האלו עם כולם. אבל אליה הגיע הצבא להודיע ואליי לא. היא ביקשה מהם ללכת להודיע לי, אמרה שיש לו חברה, שיש את המספר שלה. אבל הם סירבו. הם רצו להוריד לי את ימי השבעה מימי החופשה. לא הייתה הבנה שאני צריכה להיות בשבעה של הבן זוג שלי. שאני לא יכולה לתפקד".

"אנשים היום לא מתחתנים כמו פעם, צריך להבין שהזמנים משתנים ובנות הזוג תופסות יותר ויותר מקום", אמרה עדי, ורינה סיכמה: "הקריטריון הוא שהקצין המודיע, כשהוא שואל האם יש עוד מישהו להודיע לו כמו סבא וסבתא למשל, אז הוא שואל אם יש חברה. אם המשפחה אומרת שיש חברה אז הוא שואל שאלה שנייה – האם אתם רוצים שנודיע לה, ואז היא מקבלת את אותם התנאים".