המשפטנית כלת פרס ישראל פרופ' רות גביזון הלכה לעולמה בגיל 75
גביזון, מרצה באוניברסיטה העברית, נולדה בירושלים, גדלה בחיפה וקיבלה תואר ד"ר מאוניברסיטת אוקספורד. בכירי המדינה ספדו לה, בהם הנשיא ריבלין, שאמר: "קולה יחסר לנו מאוד כחברה וכמדינה"
כלת לשנת תשע"א (2011) פרס ישראל, המשפטנית רות גביזון, הלכה היום (שבת) לעולמה בגיל 75. גביזון הייתה מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשוני האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר, מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה. גביזון הייתה גם חברה במכון ירושלים לחקר ישראל, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ויושבת ראש הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לגביזון וכתב כי "אני מביע צער עמוק על פטירתה של פרופסור רות גביזון, כלת פרס ישראל ומהדמויות הבכירות בעולם המשפט בישראל. קולה הייחודי של פרופסור גביזון נשמע באופן רם וברור, גם כשלא היה מקובל או בקונצנזוס".
גם נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד לגביזון ואמר כי "המשפטנית המבריקה הלכה מאיתנו. מחשבתה החריפה והמורכבת לא אפשרה לאיש לתייג אותה, ותפיסתה הייתה תמיד צלולה כבדולח, בהירה וברורה. במעשיה ובמילותיה הדבורות והכתובות הקדישה גביזון את חייה ל-ו' החיבור של ישראל כיהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית בנשימה אחת. קולה שנגרע מאיתנו כחברה וכמדינה יחסר לנו מאוד".
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
מועצת הביטחון של האו"ם דחתה את הארכת אמברגו הנשק על איראן
בכיר באיחוד האמירויות: "הישראלים יוכלו לבקר פה בקרוב מאוד"
מטעם הרשות השופטת נמסר כי "נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, והרשות השופטת כולה על שופטיה ועובדיה מביעים צער ותנחומים על לכתה של כלת פרס ישראל, הפרופסור רות גביזון, לבית עולמה. לאורך שנים רבות השמיעה הפרופסור גביזון קול מקורי, צלול וייחודי והרימה תרומה כבירה למשפט הישראלי ולחברה הישראלית באקדמיה ומחוצה לה. הגותה המעמיקה ומחקריה החשובים נשארים עימנו וימשיכו ללוות אותנו ולשמש לנו מקור השראה".
גביזון נולדה בירושלים וגדלה בחיפה. למדה בבית הספר הריאלי, ולאחר מכן שירתה בנח"ל. למדה באוניברסיטה העברית משפטים, כלכלה ופילוסופיה, וקיבלה תואר מוסמך במשפטים בהצטיינות יתרה בשנת 1971.ב-1975 קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה של המשפט מטעם אוניברסיטת אוקספורד, ואף שהתה כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת דרום קליפורניה
בשנות ה-80 שימשה בתפקיד יו"ר האגודה לזכויות האזרח בישראל, וכיהנה כנשיאת האגודה בשנים 1996–1999, אולם אחר כך מתחה ביקורת על כך שהאגודה נכנסה למעורבות בסוגיות פוליטיות מדי. כמו כן, גביזון השתתפה בוועדות ציבוריות שונות, בהן: ועדת כהן להגנת הפרטיות, ועדת קלוגמן לפרטיות במאגרי מידע ציבוריים, ועדת שמגר בסוגיית היועץ המשפטי לממשלה, ועדת צדוק לחוקי עיתונות, וועדת דברת. בנוסף, עם סיום מלחמת לבנון השנייה (2006) מונתה לחברת ועדת וינוגרד לחקירת אירועי המלחמה.
אני מביע צער עמוק על פטירתה של פרופסור רות גביזון, כלת פרס ישראל ומהדמויות הבכירות בעולם המשפט בישראל.
קולה הייחודי של פרופ׳ גביזון נשמע באופן רם וברור, גם כשלא היה מקובל או בקונצנזוס. pic.twitter.com/b6wYv05sTv
— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) August 15, 2020
ב-2003 פרסמה, יחד עם הרב יעקב מדן, את אמנת גביזון מדן, שמהווה ניסיון להגיע להבנות בנושאי דת ומדינה שיהיו מוסכמות גם על דתיים וגם על חילונים. ייחודה של האמנה בכך שהיא מציגה הצעות מפורטות בתחומים רבים, בהם חוק השבות, שבת, נישואין וגירושין, קבורה, מועצות דתיות ועוד. העבודה על האמנה נמשכה כשלוש שנים בחסות מכון שלום הרטמן, ומרכז רבין לחקר ישראל. האמנה פורסמה במשותף על ידי קרן אביחי והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
החל משנת 2004 עלה שמה של גביזון כמועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. למינוי זה התנגד בתוקף רב נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. טענותיו נגעו בעמדותיה של גביזון המבקשת כי שופטים יפעלו באיפוק ובזהירות בניגוד להשקפתו שלו. נושא מינויה של גביזון הפך במידה רבה לנושא של מחלוקת ציבורית, וב-2005 גם למאבק אישי בין שרת המשפטים ציפי לבני, שהטילה את כל כובד משקלה בעד גביזון, לבין השופט ברק, שבאופן חסר תקדים אף התבטא בפומבי כנגד מינויה.
ב-2005 ייסדה גביזון את מרכז מציל"ה, והיא עומדת בראשו עד היום. מרכז מציל"ה הוא מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, והוא פועל לקידום הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית המחויבת לערכים דמוקרטיים וליברליים ולשמירה על זכויות האדם.
בשנת 2013 מונתה גביזון על ידי שרת המשפטים, ציפי לבני, לבחון את ההסדר החוקתי של זהות המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית במסגרת ניסוח "חוק הלאום" לפני הבאתו לחקיקה בכנסת. באוקטובר 2014 המליצה גביזון להימנע מחקיקת חוק לאום.