מלחמת החמולות בלוד: כך הפכה העיר לזירת קרב מדממת

עשר דקות מתל אביב שוכנת עיר מדממת שמאבקי החמולות הפכו אותה לזירת קרב - כדורים שורקים באמצע היום, הצתות, מטענים וחיסול מתחת לאפה של המשטרה, הם חלק מהשגרה בלוד. אחרי תקופה של שקט יחסי, מעשי האלימות בעיר שוב מתחילים לבעבע ולגלוש, וכל זה קורה דווקא בתקופה שאמורה הייתה להיות רגע השיא של העיר, עם תקציבים של מיליארדים שמוזרמים אליה וראש עיר חזק עם קשרים בכל המקומות הנכונים.

שני שליש מתושבי העיר הם יהודים, שמעריצים את ראש העיר, ומנגד שליש של תושבים ערבים שפשוט לא סובלים אותו. "יבוא יום שאני מאחל שהתושבים הערבים גם יבחרו בי וגם יברכו אותי על מה שאני עושה בשבילם", אמר יאיר רביבו, ראש עיריית לוד. הוא בינתיים מקבל הרבה מאוד הודעות נאצה ברשתות החברתיות ובטלפון, גם לא מעט איומים. זאת, לאחר שרביבו חתם לאחרונה על כמה צווי הריסה והם אלה שהציתו את הסיבוב האחרון במלחמה.

אבל חשוב לציין כי צווי ההריסה הם סיפור מורכב - יש בעיר יותר מ-3,000 בתים שנבנו ללא היתר, לכאורה סיפור פשוט - אם זה לא חוקי, צריך להרוס. אבל המדינה העבירה ללוד מיוזמתה אוכלוסייה בדואית, שיכנה משפחות של משת"פים ויש גם הגירה טבעית של אוכלוסייה ערבית לעיר. כל התושבים האלה צריכים מקום מגורים. לטענת רביבו, "בין חודשים ספורים לשנה וחצי יוקמו אלפי יחידות דיור לאוכלוסייה הערבית".

החזית השנייה בעיר היא הפשיעה ומלחמת החמולות. זה טקס שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש - צד אחד מחסל את הצד השני ואז החמולה שממנה יצאו הרוצחים אורזת את רכושה ונעלמת מהעיר עד יעבור זעם. המשטרה שומרת שהחמולה של הנרצח לא תפגע במי שנשארו מאחור, בעוד האירוע הזה חוזר על עצמו כבר יותר מעשור והכול בגלל ריב שהתחיל במסגד. לדברי, מוחמד אבו שריקי, חבר מועצת עיריית לוד, רובצת על העיר קללה: "כל עוד המגזר הערבי נשאר בשוליים ולא יהיה שותף בעשייה בעיר - היא לא תתקדם".