האלימות המסוכנת ברשת עברה לרחוב: מישהו חייב לעצור אותה • טור

משהו רע מתרחש ברחובות ירושלים. אנשי ה"לה פמיליה" אתמול (חמישי) הפכו את הרחובות במרכז העיר למקומות מסוכנים. 100 צעירים ומבוגרים משולהבים הסתובבו בעיר וחיפשו ערבים, שמאלנים וגם את התקשורת - כדי להכות ולתקוף. לתקיפה של צלם חדשות 13 קובי כהן עוד נגיע בהמשך, אבל אנסה להסביר מה עובר עלינו בחודש האחרון, בצורה כרונולוגית.

הרוח הרעה בירושלים התחילה כבר לפני שלושה שבועות. כל גיחה של עיתונאי לאזור ההפגנות לווה בקריאות נאצה, גם ממתנגדי נתניהו - וגם מתומכיו. "משת"פ, משרת של השלטון", קראו המתנגדים, בעוד התומכים קראו: "שמאלני זבל, תקשורת מזדיינת". אתה מתחיל לשקול מילים, לא לקרוא לקבוצה מסוימת "ימנים", "ביביסטים", "שמאלנים" או "קיצונים". כל מילה שיוצאת ממך, למרות דיווח א-פוליטי לחלוטין, יכולה להפוך פוליטית.

ואז, החלו המחאות. זה התחיל ביום שלישי לפני שבועיים עם מחאה גדולה ראשונה של מתנגדי נתניהו. תחילה, ההפגנה התרכזה סמוך לבית ראש הממשלה, ובמהלכה נשמעו קריאות נאצה קשות כלפי פרשן חדשות 13 ד"ר אבישי. "יא מרוקאי מלקק את התחת לאשכנזי" צעק אחד המפגינים. בהמשך, קבוצה של מפגינים ירדו לרחוב יפו, שם החלו להתפרע ולהשליך רכוש לעבר המשטרה. כאשר הגענו, אני ואבישי, זיהינו גם את התקיפה של קצין הבילוש. המון משולהב תקף אותו מכל עבר, רגלו נשברה וכשהוא נאנק מכאבים צעקו המתפרעים "בושה, בושה, בושה". בהמשך, הם גם היכו אותי בגב, ודחפו את אבישי ואת קובי כהן הצלם שלנו באמצעות מקל. עד כאן צד אחד של המחנה, המחנה של מתנגדי נתניהו.

במקרה הזה המשטרה הייתה במקום. היא עצרה את שני החשודים בתקיפת הקצין ובתקיפה שלנו. המשכנו הלאה, היינו בטוחים שאחרי אירוע כזה אנחנו כבר לא נותקף. אולם, אז הגיעו ימי "לה פמיליה". אותה קבוצת אוהדים של הקבוצה שאני כל כך אוהב, בית"ר ירושלים. קבוצה שהייתי מנוי קבוע ביציע המזרחי שלה, כן, היציע המזרחי. אנשים אלה כל כך דוחים אותי בהתנהגות שלהם, גורמים לקושי בעיכול ובעיקר מפחידים בהתנהגות שלהם - מסתובבים בעיר ומחפשים למי להרביץ.

זה התחיל בסביבות השעה 20:00. לפני הצעידה שלהם, ניגשנו לקבוצה של חברי לה פמיליה בחניון מתחם התחנה הראשונה בירושלים. פתחתי איתם ב"סמול טוק", תוך שהם מתדלקים וודקה מעורבבת במיץ אשכוליות. הם התחילו לספר לי שנמאס להם ש"השמאלנים" השתלטו על המרחב הציבורי ושהם באו להביע את מחאתם, "אבל הכול בדרך חוקית". אמרתי לאחד מהם: אבל אתה יודע שלפני שבוע תקפו פה מתנגדי נתניהו: "בסדר", הוא אומר לי, "אכל כמה כאפות. הגיע לו, הוא התגרה עם דגל אדום". אחרי זה, הצלחנו להוציא מהם ריאיון קצר שבו הם אומרים שהם באים "למחות" נגד בוגדים (שמאלנים).

בסביבות 21:30 התמקמנו סמוך להתאספות של כמאה מהם מחוץ למתחם התחנה, כמובן מבלי להתגרות ולעשות דבר. קובי הצלם הפעיל מצלמה, בשקט. אולם, הם קלטו את המצלמה שלנו. ההמון הזועם התחיל לזעוק "התקשורת מזדיינת", ואז, בבריונות נוראית, הפילו את קובי לרצפה, הפילו את המצלמה - ותקפו אותו. המתח באירוע הזה היה לא פשוט. הם דחפו אותי ואת סרג'יו המפיק, בעודי מנסה לגונן על קובי. הרמתי אותו והלכנו לצד. מי היה מאמין שבמרכז ירושלים אנחנו נצטרך אבטחה מפני יהודים.

זמן קצר לאחר מכן הם התחילו לרדוף אחרי מכוניות של ערבים, לנסות לגרום נזק או סתם להרביץ למישהו. המשטרה לא הייתה שם, לפחות לא כוחות גלויים. פה ושם היו בלשים שהסתובבו, אבל רק אחרי שהתחילו התקיפות הגיעו כוחות גדולים של המשטרה, שכנראה היו עסוקים בניסיון למנוע צעידה של קבוצת ההמון האלים הזה לכיוון מחאת מתנגדי נתניהו. זאת, למרות שה"לה פמיליה" הודיעה רשמית מראש שההתאספות תהיה במתחם התחנה.

המשטרה עצרה שמונה מהם, לא יודע אם דווקא את אלו שתקפו את קובי, שהמשיך לצלם בגבורה להמשך התוכניות, כך שהצלחנו להוציא שידור. בהמשך, היו אלו משחקי "חתול ועכבר" בין המשטרה למפגינים, שבהן קריאות נאצה כגון "מוות לשמאלנים" היו עניין שבשגרה.

איני יודע איך זה ייגמר, אבל התהליכים פה בישראל מתרחשים אל מול עינינו. העובדה שעיתונאים צריכים להרגיש לא בטוחים במקום שאמור להיות הכי בטוח בירושלים, בטח בגלל קבוצת אנשים כזו גזענית, צריכה להדליק נורה אדומה. זו לא ירושלים שהיכרתי. זו לא בית"ר ירושלים שאני אוהב ומכיר. אלו אנשים שמשתלטים על המרחב הציבורי ומישהו חייב לטפל בהם.

חטפנו משני הצדדים, גם ממתנגדים וגם מתומכים של ראש הממשלה נתניהו. האלימות ברשתות החברתיות עוברת לרחוב, והיא עלולה להביא למקום מאוד מסוכן. מישהו חייב לקחת את העניין הזה לידיים. יש לנו ארץ כל כך יפה עם מגוון אנשים ומגוון דעות - חבל מאוד לחרב את הכול. והעיתונות? הפכה להיות קצת פחות בטוחה בימים אלו בישראל, וקצת יותר מסוכנת.